התעוררות תשובה חלק ד שלו

שיהיו שוגגים עכ"ל ונ"ל רבינו הרמ"א מביא דברי תוס' רק על מספקין ומרקדין ולא כתב כן לעיל סי' סל"ח והלא שמה עיקר הלכה זו והוא ראייה לדברי הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ב אבל מסיום דברי הרמ"א משמע דגם כלי שיר נהגו להקל ואפשר הני דלא ידעי לחלק בין ניפוח וריקוד בין בכלי שיר בעצמו ונהגו להקל בטיפח וריקוד ועי"ז נהגו להקל בכל. שם בטו"ז סק"ב וכתב ב"י שביום שמחת תורה מותר לרקד משום כבוד התורה כיוו דלית ביה אלא משום שבית וזה שרי לכ"ע עכ"ל והנה שבות שהוא בעצמותו מצוה נדחה כדי לקיים המצוה והוא כר"ת שסובר שמותר לקדש אשה ביו"ט באין לו בנים אבל במה שמסיים הטו"ז וזה לכ"ע שרי צ"ע ונ"ל דלא חלקו על ר"ת אלא במקדש אשה דהוא רק תחלת המצות פו"ר אבל הכא במרקד עצמו הוא מקיים מצות כבוד התורה מיד ושרי לכ"ע או משום דעשה דכבוד התורה הוא מצוה דאורייתא וכיון שנהגו לשמוח בשמחת תורה לכבוד התורה גם זה שרי וראייה מריש פרה לולב וערבה דמקשה לולב בשבת אמאי לא יטול הא טלטול בעלמא הוא מוכח דפשיטא דאיסור דרבנן נדחה משום מצוה דאורייתא ואין לומר משום דטלטול קיל דח"כ מאי מקשה דלמא גם טלטול אסור במקום מצוה כמו שאר שבותים אלא מוכח דל"ש והא בפירוש תנן בסוף מס' ר"ה דאין מפקחין את הגל משום שופר והתם מיירי בסתם גל של אבנים ומשום טלטול הוא. שם במחהש"ק סק"ה ולמ"ד חופת בתולה היינו יחוד הראוי לביאה ראייה זו ליתא דהא ביוכ"פ ח"ח בייחוד דתשמיש הוא אחד מה' עינויים האסורים ביו"כ עכ"ל וי"ל עינוי זה אינו אלא משום שבות כדאיתא בר נב"ם דילפינן החמשה עינויים מן שבתון דכתיב ה' זימני אבל לשטת דהוה רק אסמכתא ומדרבנן אסור י"ל דגם בזה אין שבות במקדש ואין להקשות דיהיה אח"כ טבול יום ואסור ליכנס למקדש ולעבוד עבודה זה אינו דהא די בהעראה ובזה קונה אותה ואז כח יעשה טבול יום כדאי' בהעה"ז סי' ס"ד סעק"ו ובסי' נ"ה שם סוף סעיף א' במחבר עוד מ"מ מיקרי ראוי לביאה רק שכא יעבוד אח"כ הוא כ"א כהן אחר אבל אם ה' עינויים דאורייתא אין ראייה משם שאסור לכנוס באין לו אשה ובנים דדוקא לכה"ג הוצרכו לתקן לו אשה מעיו"כ כיון דא"א ביו"כ בענין אחר. בסי' שד"מ במחבר ס"ב מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו עכ"ל ואז אסור בשאר ימים לעסוק כלל במלאכה חם בהותו יום יכול לעשות כדי פרנסתו יעויין בכל בו. בסי' שמ"ה בב"י ד"ה וכן מחיצות בתוכו וז"ל הב"י ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור בין גבוה י' ובין אין גבוה י' לדעת רש"י עכ"ל ואם עמוד גביה תשעה בכרמלית לראב"ד הוה מקום פטור דס"ל חם רבים מכתפים עליו צריך בהיות רחב ד' חבל בלאו מכתפין הוה כרמלית דאין מקים פטור בכרמלית חוץ אם יש מקום פטור בכרמלית וברבים מכתפין אין צריך ד' משכחת בכרמלית גם דין עמוד ט' גבוה ורבים מכתפים. שם במג"א סק"ז רש"ל פסק לחומרא אך דעת רוב הפוסקים להקל וכ"פ בשו"ע סי' שי"ג ס"ח ובכמה דוכתי עכ"ל, לענ"ד הקלושה אין ראייה ואין כאן סתירת המחבר דהא כאן לענין הוצאה דאורייתא ע"י ישראל העיקר להחמיר כמו שפסק כאן דלא צריך ששים רבוא אבל לעיל מיירי בחצר לענין נשים אם מותרים להתקשט בחצר ולכ"ע אין בו איסור דאורייתא רק גזרו להחמיר ואסור חם רשות הרבים דאורייתא אסור גם בחצר ואם אין ר"ה דאורייתא אז מותר לענין זה שהוא איסור דרבנן שפיר נקט להקל בדיעה בתרייתא לכן לדינא בחולה למ"ד דמותר ע"י ישראל בחולה שנפל למשכב וחלה כל גופו לעשות איסור דרבנן (הגם שאין בו חשש סכנה) להביא דרך רשות הרבים שלנו אבל היכא דחית ליה דין רשות הרבים אין להקל שם בטו"ז סק"ח נראה אם דלת אחד נעול מבטל ג"כ ר"ה כיון דלא הוה מפולש עמ"כ, ובתוס' עירובין דף ו' ע"ב בד"ה והאמר רבה אי' סברא דאם מחיצה השלישית איננה גמורה רק ע"י דלת צריכה ברביעי נמי דלת. שם במג"א סק"ח אבל כשאין מכתפין עליו אעפ"י דראוי לכתוף לא הוה ר"ה (ראב"ד) עכ"ל. וכי אינו מובן הלא לראב"ד צריך דווקא רוחב ד' דווקא אם מכתפים עליו ולרמב"ם אפילו אם באמת אין מכתפין עליו רק ראוי לכתוף ולשון רביה מכתפין הכוונה דראוי לכתוף וגם אינו רחב ד' הוי ר"ה וא"כ למה כתב המג"א דמיירי המחבר ברבים מכתפין ממש כראב"ד הלא המחבר נקט אפילו אינו רחב ד' וזה כרמב"ם. שם בבה"ט סק"ז דפשיטא אפילו דלתות המדינה ננעלת בלילה תורת ר"ה עליהם עכ"ל. וכן ראיתי ברב המאירי בברייתא זו בשם הרבה גאונים