התעוררות תשובה חלק ד שלה

בטיל כיון שנתבטל וכו' דמלח בעי בישול כבשרא דתורא עכ"ל. ולאותן פוסקים דמלח אפילו בכלי שני מתבשל ממילא מתחיל להתבשל מיד הגם שעדיין קשה הוא ואין בו משום בישול אחר בישול בדברים שנתבשלו כל צרכן עיין במחה"ש דמיד משהתחיל להתחמם מתבשל מיד כיון שמתבשל בכלי שני ולשיטות דבעי בישולא כבשרא דתורא נימוס ונמוח תחלה ונתבטל ושרי כיון שאין מתבשל מיד רק אחר זמן כמו בישרא דתורא אבל לפי מסקנת המג"א דאין במלח בישול אחר בישול (צ"ל במלח הנעשה ממים) קשה הא המג"א בעצמו קאמר דנימוח תחלה והוה רך ונתבשל אח"כ ואולי כוונתו דסמך על רמ"א סט"ו דנהגו להקל בלא נצטנן לגמרי והא דבעי שלא יצטנן לגמרי לאו משום בישול נגעו בה רק משום איסור שהייה על כירה וא"כ כיון שנהגו להקל לפסיק אין בשול אחר בשול ושרי במלח. שם במג"א סקמ"ב ונ"ל דמותר ליתן הפשטיד"א קודם שהוסק התנור עכ"ל. דהא לא יהא חמור מוליד מבישול גופי' שמותר ליתן על התנור מה"ת קודם שהוסק ואין חייב משום מבשל אם מסיק הנכרי אח"כ ה"ה בזה אין בו משום מוליד. בסי' שכ"א בטו"ז סקי"ג אלא לרווחא דמלתא מצריכים עוד שינוי בנתינת האוכל תחלה עכ"ל. ונ"ל דדלמא הלכה כרבי דנתינת מים זה גיבולו וצריך השינוי בנתינת המים והטו"ז החמיר לעשות גם בלילה רכה דדלמא הלכה כתוס' וראב"ד ושאר פוסקים דבמידי דלאו בר גיבול הוא נתינת מים זה גיבולו לכן מחמיר לעשות בלילה רכה ודלמא הלכה כר"י דהחיוב בא בגיבול לכן לא יערב בכח רק בעירוב דהיינו הגיבול ישנה ויעשה בנחת וכן הנכון לעשות לחוש ידי כל הפוסקים בדאו' בפרט בשבת קודש. בסי' של"ח במג"א סק"א ועוד ראיתי שפותח הפרוכת לא קא מתכווין לקלא כלל עכ"ל. וצ"ע דהא הוי פ"ר ואפילו בדרבנן אסור וי"ל דאם פותח בנחת לא הוי פ"ר ועי"ל כיון שהגזרה שמא יתקן כלי שיר וכיון שאינו מכוין כלל לשיר רק לפתוח הארון הקודש אפילו אם מעצמו משמיע קול שיר לא שייך שמא יתקן כלי שיר כיון שאינו מכוין כלל לשיר מעיקרא לא גזרו חז"ל על השמעה כזו והנה המג"א מביא דברי הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ב סעק"ב ולא דבריו כאן דלדבריו כאן שכתב ואסור לתלות בשבת רצועה שבה תלויים פעמונים על הפרוכת כדי להשמיע הקול לאנשי בהכ"נ יפה כתב הטו"ז דאף דאינו מכוין לשיר מ"מ כיון דעשוי מעיקרא להשמיע קול לא תליא בכוונתו וכמו שציין ברמ"א סק"א הואיל ומיוחד לכך דהיינו מיוחד להשמעת קול וכל עיקר כלי זה עשוי לכך דבזה אסור ועל היתר התוס' כבר כתב הטו"ז ביו"ד דזה דווקא במספק ומרקד דהוא מלתא רחוקה שמכח זה יעשה כלי שיר וגם איננו בקיאים עתה בזה משא"כ כאשר באותן פעמונים שדומין יותר לכלי שיר אסור רק י"ל כאשר כתבנו כיון דאינו מכוין לשיר לא שייך גזרת מתקן כי לא חשב לשיר אבל אין לומר דיתקן הפעמון להשמיע קול שהוא רוצה גם אם איננו מכוין לשיר מ"מ מתקן מנא הוה והעיקר נ"ל דיפה כיוון הרמ"א שלא הביא בשם התוס' להקל בהני דלעיל בסי' של"ח דדוקא במספקין ומטפחין לא גזרו עתה שמא יתקן כלי שיר דאין אנו בקיאין עתה לעשות כלי שיר ולא גזרו על האינן בקיאין אבל בכלי שיר עצמו אסור לנגן. שם ברמ"א ס"ב ולומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר שרי משום כבוד חתן וכלה כתב עליו המג"א בסק"ד צ"ע דבמרדכי שם לא התיר אלא מלאכה דרבנן עכ"ל. ונ"ל הרמ"א מביא בלשונו משום כבוד חתן וכלה וי"ל כיון דהמנהג שבכל חתונה מנגנים בכלי שיר אם בחתונה זו לא ינגנו יש בו פחיתות כבוד חתן וכלה וגדול כבוד הבריות שדוחה אמירה לנכרי ל"ת מדרבנן לכן מדקדק הרמ"א ולא כתב משום שמחת חתן וכלה רק "כבוד" חתן וכלה והנה אם המנהג שבשבת בכל פעם שיהיה חתונה בשבת אין מנגנים לית בו בושה לחתן וכלה אבל כיון שהתיר המרדכי לצוות לנכרי מלאכה דרבנן משום שבות דשבות לצורך מצוה וממילא מנגנים גם בשבת לכן אם יארע שלא ינגנו עתה הוה בושה גדולה לחתן וכלה לכן אם נתקלקל הכלי שיר מותר לצוות לנכרי לתקן גם במלאכה דאורייתא ויעויין לקמן ס"ד בהג"ה. שם במג"א ואפשר דרמ"א הכריע מדעתו להתיר לכבוד חתן וכלה עכ"ל. ולענ"ד י"ל עוד הרמ"א לעיל סי' רע"ו מתיר בשעת הדחק לסמוך על אותו שיטה דמותר אמירה לגוי גם במלאכה דאורייתא במקום מצוה כגון לאכול אצל נר בשבת משום עונג שבת התיר לצוות לנכרי להדליק הנר יעו"ש. בסי' של"ט בהג"ה ס"ג והא דמספקיו ומרקדין האידנא ולא מחי בהו משום מוטב