התעוררות תשובה חלק ד שלג

בברכה המחויבת ודאי והטעם נלענ"ד כדאי' מפורש ושים שכל במחה"ש סי' קפ"ח סקי"ד. בסי' רע"ד במחה"ש סק"ב י"ל דגם סעודת חול משוי לי' לקידוש במקום סעודה כיון דהוא במקום עונג. עכ"ל או י"ל דהרי"ף סבר כאידך פירושא שם שמובא ברשב"ם מדהוקבע קידוש על היין מסתמא על היין שבתוך הסעודה הוקבע דחשוב וא"כ כיון דאכל כאן סעודה מסתמא חשוב היין ואין צריך לאכול אח"כ עוד בסעודה וכפי"ז י"ל דבשבת בשחרית צריך לשתות כוס חוץ מקידוש שהוא לא יכול למימר דמסתמא חשוב כיון שהוא סעודה אבל אם קובע עצמו לשתות נחשב היין וקביעות הוא לכה"פ יותר מכרביעית כמבואר וכדמוכח ברמ"א. בסי' ער"ה במחבר ס"א וכן בנר של שעוה. עיין בט"ז סק"א ונ"ל דבאמת משום חשש שמא ימחוט דאינו אלא איסור דרבנן לא גזרו חבל מצד שמא יטה שהוא דאורייתא גזרו והשתא דגזרו הניחו גזירתם גם על כר של שעוה משום שמא ימחוט והשתא לא קשה קושית הטו"ז דלכך לא נקט הטעם משום שמא ימחוט דמשום זה לבד היה מותר אלא משום שמא יטה גזרו וכיון דגזרו אסור בנר של שעוה גם כן ובזה יש ליישב דבמתניתין לא נקט טעמא משום שמא יטה משא"כ הברייתא דהנה בגמרא מסיק שם דבתחב המחט בבגדו חייב דווקא לר"י ובמתניתין נקט סתם לא יצא החיים במחטו משמע אפילו תחבה בבגדו חייב א"כ מתני' כר"י [הגם דגמ' מוקי מתני' דנקיט לי' בידי' היינו קודם דמסיק לי' להא דאומן באומנתו חייב וכו'] ור"י סובר דמלאכה שאצל"ג חייב שפיר יש לגזור ג"כ משום שמא ימחוט שאסור מדאורייתא לכן נקט מתני' סתם לא יקרא לאור הנר ולא נקט שמח יטה. שם בטו"ז סק"ז הרב המגיד כתב בשם הרשב"א אפילו שלא בפני רבן ומשמע מכאן דפסק כרשב"א. ולי נראה דהמחבר לא כתב כאן בפני רבן דהא סתם תינוקות בפני רבן הן א"כ ממ"נ מותר אם קורין בפני עצמן שרי דהא אין מצווין להפרישן רק אם רבן נותן להם לקרות אסור דהוי לי' ספי בידים ואפילו בדרבנן אסור אבל כאן מותר דאימת רבן עליהם שהמה אצלו שנותן להם לקרות. שם במחבר מ"ט ליל פסח מותר לקרות הגדה דאין עם הארץ שלא תהא שגורה קצת בפיו. ואפשר משום זה נהגו לומר בשבת הגדול ההגדה כדי שיהיה שגור קצת בפיו אבל כמי שאינו רגיל היינו שאינו שגורה קצת בפיו אסור אך בנר של שעוה יש להקל. בסי' רע"ו במג"א סק"י ובנר של שמן אין להקל כלל דבקל מתקרב השמן או מתרחק ויש בו חשש איסור תורה עכ"ל וכן הוא בתוי"ט מסכת תמיד פ"ב על מתניתין שתי אבוקות בידם דבאבוקה חיישינן ג"כ שמא יטה החלב וכן הסעוה כמו בשמן וקרוב לדאורייתא (ויש מזה סמך וראיה לשו"ת כתב סופר או"ח שכתב חשש זה). בסי' רע"ט במג"א סק"ג על מה שכתב הרמ"א והמחמיר לא הפסיד כתב המג"א צ"ל והמיקל לא הפסיד עכ"ל. ונלענ"ד די"ל המחמיר לא הפסיד אעפ"י שמבטלו מעונג שבת בהריחו ריח רע כיון שחושש משום איסור חילול שבת לא הפסיד כגון פירות מוקצה ואין לו לאכול דבר אחר אעפ"י שמתענה אסור לאוכלם הגם שיש לחלק בין וודאי איסור למחלוקת הפוסקים ופסקינן להקל שאין להחמיר מ"מ כעין ראיה יש. בסי' רפ"ח בטו"ז סק"ג בסה"ד דיו"כ מכפר על עשה ולא תעשה שעבר ובוודאי חייב ע"ז כמה תעניתים ויו"כ מכפר כ"ש על זה. ולענ"ד יש להשיב גם לדברי הטו"ז עצמו שכתב שהעיקר הוא מחמת תשובה ולא מחמת עונש מ"מ גם אחר יו"כ חייב לקבל עונש על מה שעבר קודם יו"כ ואפילו למ"ד שיו"כ מכפר גם בלא תשובה מ"מ מה שחייב מלקות וכדומה הכל מודים שילקה אחר יו"כ ועוד י"ל כיון שמתענה ערב יו"כ על דעת כן שיתיב תענית לתעניתו הוה כמו אחטא ואשוב שאין יו"כ מכפר ולא תשובה ובוודאי רק מחמת עונש הוא מתענה לכן צריך להתענות גם אחר יו"כ כי"ל. בסי' ר"ש במג"א סק"ה וצ"ע למה כפל הרב"י הדברים. וי"ל דהכא קאי רבינו שישראל אחר ג"כ אסור לומר לו (מה"ת) לעשות לו מלאכתו כדאי' לשון רבינו אסור לומר לעבד ישראל אפילו עע"ז ועל זה קאי ויש מתירין בזה בישראל אחר ולקמן מביא רבינו יש אומרים שגם לרבו מותר כדאי' כיון דגוי גמור הוא אין רבו מוזהר עליו. בסי' ש"ה במג"א סקי"ד וצ"ע דבהגמי"י כתב כל הני דאמרי' בשביל עכו"ם מותר היינו