התעוררות תשובה חלק ד שלב

לכתחלה במקום הפסד מרובה כדמסיק המג"א לקמן סי' ש"ז ואם קאי לאותן שיטות דאסרי אף בהפסד מרובה שבות דשבות מ"מ לא הוי לי' לסתום אלא לפרש ועיין מחה"ש ולקמן ניחא דלא הוה אלא שבות אחד אבל הכא לכתחלה יהא מותר. שם במג"א סק"ז וש"מ דאם האוכף שוה הרבה אפשר דמותר לרכוב וצ"ע דזה לא מצינו בשום מקום. ואף דהטעם דהתירו משום דאדם בהול מ"מ הכא מאי הוה אי לא שריית לי' אתי לרכוב עובר רק איסור דרבנן ומשום זה לא התירו עיין לעיל סק"ג ולא התירו להדיא משום הפסד מרובה איסור דרבנן רק שבות דשבות רק היכן דמצינו להדיא ואין מדמין שבותין זה לזה. שם במחה"ש סק"ז ופריך ש"מ דתחומין דאו' דאי דרבנן למה גזרו שמא יצא חוץ לתחום הוי כעין גזל"ג. נלע"ד כך לכאורה ק"ק מאי קאמר ש"מ תחומין דאורייתא דלמא דרבנן, ומ"מ לא מיקרי גזל"ג דהא תחומין לאו מצד גזירה אסור אלא תקנת חכמים ואסמכוה אקרא והוא ממש כמו דאורייתא וכה"ג מצינו הרבה מקומות וצריך לחלק בהרבה מקומות כי היכא דלא תיקשי אהדדי דמצינו שגזרו גזירה לגזירה. ומצינו שלא גזרו והנה למעלה מעשרה הוא אבעיא דלא אפשיטא, אי יש תחומין או לא ובדאו' להחמיר כיון שהוא ספק דאורייתא לכה"פ מדרבנן ודאי אסור בדרבנן להקל והפירוש כך כיון שהוא למעלה מיו"ד והוה ספק דרבנן א"כ ליכא למיגזר שמא ילך חוץ לתחום דהוא רק ספק דרבנן אלא ע"כ מוכח דתחומין דאו' והוה ספק דאו' ומדרבנן פשיטא להחמיר ולא משום גזירה ושפיר יש לגזור, ומיושב הרמב"ם דסבר י"ב מיל דאורייתא א"כ לאנוכח מהכא. שם בדג"מ על מג"א סק"י דברי המג"א תמוהים. אין אני מבין כוונתו דהא מיירי בשבת והמוציא בשבת ושכח שיש אצלו דבר פטור דמלאכת מחשבת אסרה התורה דווקא שיודע שמוציא כיס וסבר המלאכה מותר או ששכח ששבת היום אבל אם שכח שמוציא כיס בכיסו פטור וכן הוא להדיא בתוס' שבת דף י"א ע"א וכן הוא במחה"ש. שם במג"א סקכ"א מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו ואסור לומר לעכו"ם ליטלו. עיין מה שכתבתי לעיל וכן ניחא אף היכא דאומר לגוי לא הוה אלא שבות דשבות לדידן מ"מ לא הותר אלא בשביל הפסד מרובה והכא מציאה שלא באתה לידו לא מיקרי הפסד ואינו בהול כדלעיל ריש סי' בסי' רס"ה במג"א סק"ד על מחבר ס"ד מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא יצא כתב עליו המג"א היה ביו"ט שני. עכ"ל דהוה אמינא כיון דמצד הדין ראוי להתפלל אפילו ביום ראשון י"ח ברכות רק משום כבוד יו"ט הקילו ויו"ט שני מתפלל שבע משום כי היכא דלא לזלזולי אבל היכא דטעה והתפלל ח"י הו"א מוקמינן אעיקר דין קמ"ל דאין שום חילוק בין שני לראשון ואף בכה"ג שייך זלזול כמבואר מש"ס סוכה דאי מתרמי יו"ט ראשון בשבת דוחה לולב לגמרי בשבת אע"פ שהוא דאורייתא עיי"ש כדמסיק שם משום דאנן לא בקיאין בקיבועא דירחא, פירוש שאנו עושים עתה כמו שאין אנו בקיאין יעוי"ש ולענ"ד דמי שהוא במקום שהוא מסופק אם מחוייב לקיים יו"ט שני דיכול להתפלל של חול ולהזכיר בתפלה בברכת שמע קולנו מענין היום ויוצא בזה בדיעבד ביו"ט ראשון אם טעה והתפלל יעשה כן לכתחלה משים חשש ברכה לבטלה ביו"ט שני ויכול להתפלל מוסף ח"י ברכות ויזכיר באיזה אופן את מוסף היום הזה היינו שיתפלל נזכה להקריב מוסף חג המצות הזה בשמע קולינו כמו שכתב כאן ברמ"א שיוצא בזה, וכיון שמסופק אם מחוייב הוא בתפילת מוסף מ"מ אם גם חול היא יתפלל השונו"ע בתורת נדבה ואם אינו יכול לחדש בה דבר לא יזיק כי אין לך חידוש גדול מזה שמסופק אם מחוייב להתפלל מוסף במקום שהוא מסופק אבל האחרים חייבים לעשות יו"ט שני ספקו הוא מחמת פלוגתת הפוסקים בענין דעתו לחזור וכדומה יכול לשמוע קדוש והבדלה מאחרים ותפלת מוסף מש"ץ וברכת הכל מש"ץ ובליל שני של פסח ישמע כל הגדה וברכות מאחר שיוציאו ובבהמ"ז ימתין ביעלה ויבא וישמע מאחר שיכוין להוציאו. בסי' רע"ג בט"ז סק"ג בסופו מ"ש דאין על זה חוב רק הקידוש צריך להיות שם. ועוד דאם שתה אח"כ רביעית יין יוצא ידי קידוש במקום סעודה וברכת בפה"ג פוטרת אותה וגם בקידוש היום. שם במחה"ש סקי"ב ואע"ג דאיכא ספק לענין ברכה אחרונה מה בכך הא אינו מברך אחר כוס קידוש דבהמ"ז פוטרו. ובקידוש בשחרית צריך לשתות רביעית הגם שאוכל אח"כ מיני תרגימא שמברך עלייהו על המחי' ויכול לכלול גם על הגפן מ"מ הא מבואר לעיל שאף בספק אין כוללין הספק