התעוררות תשובה חלק ד שלא

תהנה מהנירות ותסירה ידה ותיהנה והוה ג"כ עובר לעשייתה קצת וכסברת הטו"ז דיכול לברך אם גם כבר מלובש בטלית דמברך עובר לעשייתה על מה שמקיים מכאן ואילך הגם שעתה אינו מתעטף רק לבוש בו. שם במחבר סי"ג אדם שבא לעיר בערב שבת וכבר קבלו אנשי העיר עליהם שבת אע"פ שעדיין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו לפול. נלענ"ד דאדם זה נגרר אחר רוב הקהל אע"פ שיש שם בהכ"נ שלא התפלל עדיין ואנשי בהכ"נ הזה מותרין עוד במלאכה אך הוא לא יכול לומר אני נגרר לבהכ"נ הזה כיון דאורח הוא נגרר אחר רוב הקהל אבל אותן האנשים שדרכן ליסע על שבתות לגדול הדור י"ל שהם נגררין אחריו אחר מנין שלו אע"פ שרוב הקהל בבהכ"נ שלהם קבלו שבת מ"מ הוא וודאי אדעתא דגדול הדור נגרר ונמשך דאליו הוא בא והוא מאנשי בהכ"נ הלזה אם דרכו כאשר יבא שמה שלא להתפלל בבהכ"נ של קהל אלא אצל המנין של הרב. שם בשערי תשובה סקכ"א דמה שנוהגין לברך זמן בשעת הדלקת נר דיו"ט אין לזה יסוד. ולי נראה דוודאי אין נחשב הדלקת נר יו"ט כמו מצוה הבאה מזמן לזמן כיון שנר שבת שהיא בכל שבוע ושבוע דומה ממש למצות נר יו"ט וכדאיתא במג"א סימן תרצ"ב סעק"א דלכן לא יברך על מצות סעודת פורים שהחיינו כיון ששכיח סעודת מצות כזה בשבת ויו"ט אך הנשים מברכים על הרגל ואנו סומכין על כסא דקידושא והן אין מקדשין בעצמם ורוצים לברך ברכת שהחיינו בעצמן מברכין וסומכין אותו לברכת הדלקת הנרות שהיא מצוה ראשונה שעושין הנשים בהכנסת יו"ט ומקבלין בהדלקה זו קדושת יום טוב וביו"ט ב' של ר"ה צריכין פרי חדש עיין במח"ה הל' ר"ה וצ"ע קצת אבל לדינא מברכות ופשוט הוא שאם אומרת קידוש לעצמה שלא תחזור ותברך בקידוש ברכת שהחיינו ועיין בזה בהגדת כתב סופר בענין זה ותמצא נחת]. שם בהג"ה סי"ג מותר להנות מאותו מלאכה כמו גבי שמור פירות דמיירי בשבת עצמו שיש לו מזה הנאת שבת ואין לו צער שפירותיו נשמרים אבל אם מצווה לאחר שיעשה מלאכה במוצאי שבת אסור דדווקא כשבת עצמו הקילו דלא גרע ממי שלא קבל שבת דמותר בין השמשות אם הוא טרוד ונחפז הוא לדבר זה על שבת אם מצוה לאחר להחשיך על התחום כדי שיעשה המלאכה מיד במוצאי שבת אסור. שם במג"א סקל"א על מ"ש ברמ"א וכש"כ במו"ש פי' דהא בע"ש כבר קבל שבת וא"א לחזור ואפ"ה שרי לצוות לאחר לעשות לו מלאכה ונ"ל דהא כש"כ במו"ש קאי על לקמן מי שמאחר להתפלל ולהבדיל ומסופק אני אם כל זה דווקא אם כבר הבדילו הציבור או שדרים שניהם בכפר לבדם גם במוצאי שבת היחיד נמשך אחר הציבור דאם עדיין לא התפללו ולא הבדילו בתפלה אם יחיד שהבדיל יהא אסור בעשיית מלאכה משום דנגרר אחרייהו, כי יש צד להקל שעיקר בתוספות שבת הוא בערב שבת כמו שהובא במג"א לעיל לכך נגרר בע"ש אחר הציבור אבל לא במו"ש אבל הא פשוט דאף דאם נגרר אחר הציבור מ"מ יצא בהבדלה דלא גרע מהבדיל אחר פלג המנחה במקום אונס דיצא בהבדלה אם כבר הבדיל, יעוין בטו"ז סעק"ג בארוכה ונעל"ד דקאי אדלעיל דפשוט הוא דכל דין שבת עליו בקבלתו בין לענין שבות אפילו באמירה עד שיבדיל רק מצד זה מותר האמירה כיון שאי בעי מבדיל ויכול לעשות בעצמו מה שאפילו בשבת עצמו מותר בזה האמיר' כגון לשמור פירות ובורגנין כיון שיש אופן שיוכל לעשות בעצמו אבל לפ"מ שנסתפקנו דיחיד נגרר גם במו"ש אחר הציבור אסור אמירה ודע דיש נ"מ אם ההיתר הוא כמו שמור פירות משום דלחברי' ליכא איסור ג"כ אם חבירו ג"כ לא הבדיל אסור לומר לו שיעשה לו מלאכה זו אחר שיבדיל כמו שאסור לצוות בשבת לחבירו לעשות זאת במו"ש אבל לגוי בכל ענין מותר זאת ההיתר הוא מצד בורגנין ה"ה הכא דאם רוצה יכול להבדיל גם לחבירו שרי אם היחיד נגרר גם במו"ש אחר הציבור בכל גוונא אפילו לצוות לגוי אסור דהא לא שייך אי בעי יכול להבדיל אבל לפי טעם דחבירו אינו עושה איסור שרי אם בא אז לתחום העיר אחר שכבר הבדיל והציבור עדיין לא הבדילו בזה וודאי לא אמרינן דנגרר שיהא חל עליו עוד הפעם איסור שבת דהטעם שמור פירותי ואשמור לך שמותר כיון שפירותיו הוא בתחומו של חבירו א"כ החבר אינו עושה שום איסור אם הולך לשמור כיון שהוא בתחומו וכן בפירות של חבירו אם הוא בתחומו. וכן מצינו בכמה מקומות במגן אברהם שלאו דווקא לענין שבת היחיד נגרר אחר הציבור הוא הדין גם בדברים אחרים כן מצינו לענין נדה לענין גיטין לענין אכילת בשר מר"ח עד אחר התענית. בסי' רס"ו במג"א סק"ג י"א דבזמן הזה ליכא ר"ה אסור. תמיהני א"כ הוה שבות דשבות דשרי אפילו