התעוררות תשובה חלק ד של

בערב שבת מבערב יום טוב לכן ערב שבת כל היום אסור ועיו"ט מותר וכן נראה ולא קשה על הירושלמי אלא מלשון המחבר שמפרש מפני שבת ומסיים ליכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור קשה קושית המג"א אם לא שנאמר שמיירי המחבר בסעודה ומשתה של אירוסין שאינו רגיל כמוהו לאכול בחול אז אפילו הוא סעודת מצוה אסור ולקמן בסי' תמ"ד מיירי בסעודת אירוסין שרגיל בסעודה כזו כמוהו גם בחול [אפשר שראיתי זה בספר אחד]. שם במחבר ס"ב ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל. אי כוונת רבינו לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה היינו שאוכל דרך ארעי ואז אפילו סעודה שרגיל בה בחול מותר כל היום ממש אבל לאכול בקביעות סעודה אסור כל היום אם כן כוונתו אמאי מסיים המחבר מצוה להמנע "מלקבוע" סעודה מט' שעות ולמעלה הא משמע מרישא דכל היום אסור מן הדין בקביעות סעודה לכן נלענ"ד לפרש כך הרישא לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה מותר מן הדין בסעודה שרגיל בה בחול דהיינו אם מתרמי לפעמים שאוכל בחול סעודה כזה ואז מותר מן הדין אפילו רגיל בה בחול, אבל אם דרכו תמיד בחול לאכול סעודה קבועה מן המנחה ולמעלה אסור לאכלו בכל ערב שבת באותו זמן סעודה זו דווקא באקראי בעלמא מותר אבל לא בקביעות כדאי' בה"ה בפירוש וזה דנקט המחבר ברישא עודה "שרגיל" בה ובסיפא להמנע מלקבוע סעודה "שנהגו" בה בחול לאכלה בכל זמן ההוא וכל דברי המחבר הם כפירוש ה"ה ברמב"ם וגם זה הדין ה"ה נכלל בדברי רבינו הכל ביחד. שם ברמ"א בס"ד בהג"ה אם קבל עליו להתענות בע"ש צריך להתענות עד צאת הכוכבים וכתב עליו וי"א דלא ישלים וכו' ולכן בתענית יחיד לא ישלים. וכיון שאנן פסקינן שלא ישלים מסתמא בשעת קבלת התענית אדעתא דפסק דין הוא כוונתו שלא ישלים אותו והוה כפירוש וממילא מותר לאכול אז אפילו לכל הפוסקים כיון דאדעתא דהכי קבל לא חל עליו חיוב ביותר כיון דהכי הי' כוונתו מעיקרא. בסי' רס"ג במחבר ס"א יהא זהיר לעשות נר יפה. נקט לשון יחיד נר יחיד כי עיקר המצוה הוא רק נר אחד ולפ"ז לפי"מ דקיי"ל דאין מדליקן נר מנר ע"י קינסא מכש"כ לפי"מ דקיי"ל גבי נר חנוכה כיון שנר אחד עיקר המצוה והשני אינו אלא משום הידור דאסור להדליק השני מנר ראשון כמבואר ברמ"א סי' תרע"ד ונראה לי שאם הדליק נר אחד ונכבה הקנסא שמדליק בה הנרות שאסור להדליק הקינסא בנר שהדליק כדי שידליק השאר ואפילו נר גופא מנר ראשון אסור אע"פ שיש לפקפק ולומר שנר שני הוא מצוה גם כמו הראשון דהא מרבה לו עונג מ"מ ע"י קנסא וודאי אסור אך אם יש לו חדר אחר עוד שהולך בו בלילה שמחויב להדליק גם שם מצד הדין כדי שלא יכשל בעץ ואבן אע"ג שאין מברך היינו משום דאין מברכין שני פעמים על מצוה אחד מותר להדליק נר זה מאותו נר אע"פ שנר שדולק בחדר שאוכל הוא מצוה יותר שמקיים בו מצות עונג שבת כשאוכל אצל הנר וגם שלא יכשל וכה"ג כזו גבי נר חנוכה אסור נר שני להדליק בראשון מטעם זה כיון שאינו מצוה כמו הראשון מ"מ הכא מותר דאינו דומה דהתם השני איננו רק משום הידור והכא הוה עיקר מצוה וראי' לדבר דהא מדליקין נר חנוכה מנר שבת ונר שבת הוא מצוה יותר משום שלום בית דהא קודם לנר חנוכה ואם אין לו אלא נר אחד מדליק של שבת ולא של חנוכה, ובאמת על פי הסברא יש להתיר להדליק נר שני הנוסף על הראשון מן הראשון וכן כולם שנרות הנוספים מרמזים על עיקר הנס שנוסף הנס בכל יום ויום עוד שבנר שני נתוסף הנס עוד יום אחד ובליל שלישי עוד יום אחד וכן כולם שמורים על הנר הראשון שנתוסף הנס כל כך אם כן צריכים להורות הנס גופו. שם במג"א סק"ה על מה שכתב המחבר דאם אין לו מה יאכל שואל על הפתחים כתב עליו המג"א ואין זה בכלל עשה שבתך חול, לפ"ז מוכח דנר שבת קודם לשלש סעודות דסעודה שלישית הוא בכלל עשה שבתך חול היכא דיש לו י"ד סעודות לא יקח מצדקה של קיפה על הסעודה השלישי. שם במג"א סקי"א וז"ל ומיהו בדיעבד אם שכחה מלברך עד שחשיכה יש לסמוך אמהר"ש עכ"ל ויש להסביר דדומה הא למצוה שיש לה המשך זמן שמברך כל זמן שעסוק ומקיים אותו מצוה והכא נמי נר שבת משום עונג הוא וגם משום שלא יכשל בעץ ואבן וכל זמן שדולק יש לו עונג שבת ואע"פ שמברכת להדליק הכא נמי גבי טלית מברך להתעטף ואז אינו מתעטף רק ימשמש בציצית הכא נמי תשים ידה נגד עיניה [עיין בהתעוררות תשובה] ולא