התעוררות תשובה חלק ד שכח

כיון דכרך גופא לפי המבואר במג"א שם סעק"ב הוא מקים סכנה א"כ ממ"נ אפילו אם הוא עודנו בכרך יכול לומר כן וצ"ע קצת. בסי' רל"ג במג"א סק"ב מ"מ אם רוצה לאכול מתפלל מנחה גדולה לכתחלה עכ"ל. ונלענ"ד דיש ליישב בזה מה שיש לדקדק דנקט התנא לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה "עד שיתפלל" שני תיבות אלו מיותרים הם אלא לאשמעינן עד שיתפלל תחלה ומותר להתפלל תחלה מנחה גדולה בשביל אכילה למ"ד מנחה גדולה תנן כפסק המחבר. בסי' רל"ה מחבר ס"א זמן ק"ש של לילה משעת יציאת שלשה כוכבים. וכתב הב"י וז"ל ובאוהל מועד כתב לענין ק"ש משעה שנראים שני כוכבים נקרא לילה ואיני יודע מנין לו זה עכ"ל הב"י ונלענ"ד דאיתא בירושלמי להדיא דעם כוכב הנראה ביום הנקרא בל"א אבענד שטערן] די אם הם עמו שלש אע"פ שכוכב הנ"ל נראה בעוד היום גדול והוא כוכב גדול, א"כ כוונת האוהל מועד שני כוכבים בלתי זה, אך בגמ' דשבת איתא להדיא לא כוכבים גדולים הנראים ביום אלא בינונים וזה הכוכב גדול הוא וצריך לחלק בין קריאת שמע לשאר זמנים ולתרומה ונכון הוא לענ"ד, ויש לדחוק כדי שלא יחלוק גמרא דידן על הירושלמי בגמרא נקט כוכבים לשון רבים אבל כוכב "אחד" לבד מצטרף לשני כוכבים הנראים בלילה. שם במחבר ואם קראה קודם לכן חוזר וקוראה בלא ברכות. עכ"ל כתב הב"י וז"ל ולכך נ"ל דבקרא ק"ש נמי איירי ובכלל טעה והתפלל הוי נמי ק"ש עכ"ל הב"י פירוש לפירושו דרבינו מדלא נקט רב פלטוי ואם לא נתכוון לכך והתפלל ממילא ידעינן שטעה ונקט וטעה והתפלל משמע וטעה וקרא ק"ש והתפלל דבכלל וטעה והתפלל הוי נמי ק"ש כדרך המתפללים שקורין תחלה ק"ש בביתם ומתפללין מיד ועל זה קאמר שאל יחזור ויתפלל. שם במחהש"ק סק"ד ויו"ט שני גם בלולב דרבנן עכ"ל. והנה בתוס' שם מביא תוספתא שנא' בה ג"כ מביא שופר ותוקע מעמוד השחר ובזה ליכא למימר דמיירי בחוה"מ וצ"ל דהולך לצורך מת דיום טוב שני לגבי מת כחול שווייהו רבנן א"כ אין ראיי' מזה דהא יום טוב שני לענין זה כיום ראשון כמבואר להדיא בטו"ז סימן אך תנא בא"י וליכא יו"ט שני וצריך לומר ע"כ דמיירי בחוה"מ וראי' מזה שגם חוה"מ נקרא יו"ט וכדומה לי שבריטב"א סוכה מביא משם ראי' שגם חוה"מ מיקרי יו"ט. שם במחה"ש ל"מ אם נטל ידיו אלא אפילו התחיל לאכול מפסוק לערבית, דאי לא מאי קשיא להו דלמא כיון דעדיין לא התחיל לאכול רק שרא המייני' וערבית כולא לילא זמני' צריך להפסיק אבל אי התחיל לאכול משום כולא לילא וכו' לא החמירו ובלולב התחיל לאכול מיירי דקאמר נוטל על שלחנו דמשמע כבר התחיל לאכול. שם בטו"ז סק"ג שכתב ע"כ אין להחמיר בחצי שעה עכ"ל. ונלענ"ד הא דלא מוזכרת ברי"ף חצי שעה אלא סמוך מעט דדווקא בתפלת המנחה דדרך להמשך בסעודה קצת שאז אוכל סעודת הצהרים שגדולה קצת אסור חצי שעה דדרך להמשך סעודת הצהרים זמן כך והוי כמו כל התחיל באסור כדאי' ברשב"ם פסחים דף ק"ט ע"ב דאם יודע שימשך עד שיגיע הזמן מיקרי התחיל באסור והובא במג"א סימן תע"א אבל סעודת ערב דדרך להיות קטנה ואין דרכה להמשך כ"כ מותר אלא סמוך מעט לצאת הכוכבים אסור דוודאי ימשך עד צ"ה אבל להלכה פסקינן כמחבר חצי שעה כדפסק הרמ"א וכדפסק המג"א כנלענ"ד. שם במג"א סק"ח וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה הגדולה שיודע שתמשך כל הלילה עכ"ל פירוש גם מבעוד יום לא יתחיל אלא ימתין עד הלילה ואם לא עלתה על דעתו מבעוד יום גדול שתמשך עד הלילה ואח"כ כשהחשיך רואה שתמשך כל הלילה צריך להפסיק אפילו בהתחיל בהיתר כיון דאין שהות שיתפלל עוד אחר הסעודה שאפילו התחיל בהיתר כל היכא שיודע שתמשך סעודתו עד זמן האיסור מיקרי התחיל באסור רשב"ם פסחים ק"ט ע"ב] וצריך להפסיק כדאי' לעיל. בסי' רמ"ג במחבר ס"א ונמצא שהעכו"ם עושה מלאכה בשליחותו של ישראל עכ"ל. משמע אבל אם נותנו לו בקבלנות שכל הריוח של ישראל ובעד טרחתו משלם לו אסור וזה הוה ממש שכיר יום וכל שכיר יום הוא עושה אדעתי' דנפשי' בעד שכרו. שם במג"א סק"א אבל להשכירם לעכו"ם לימים שיתן לו העכו"ם כל יום ויום כך וכך אסור מדינא דהוי כשכר שבת עכ"ל. והא דלא נקט המחבר הטעם שיחשדו ששכרו לגוי לימים ונוטל הישראל שכר שבת ונקט הטעם משום מראית עין