התעוררות תשובה חלק ד שכז

בכדא"פ כזית ועיין בדג"מ טעם נכון למה צריך לאכול בכל פעם פרוסת המוציא כזית. בסי' קפ"ח במחבר ס"ז ואם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח אומר ברוך שנתן וכו' וכתב על זה ב"י בטור וז"ל נסתפקו בה בגמ' אי חתים או לא ופסקו הרי"ף דלא חתים וכו' וכיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים דלא חתים הכי נקטינן עכ"ל הב"י וכתב עליו הד"מ וז"ל ונ"ל דבריו מטעם אחר דמאחר דספק ברכות הוא נקטינן לקולא כי אין הברכות מעכבות עכ"ל. וי"ל סברת הב"י דבמקום שאמרו שלא לחתום אי חתים הוה חלק החתימה ברכה לבטלה א"כ מאי חזית שלא לחתום משום ספק ברכה ברכת חתימה היה איפפא אם לא יחתום וצריך לחתום הוה חלק ראשון של הברכה הגם שבירך בשם ומלכות ברכה לבטלה הוה ספק ברכה בעצמותו לבטלה כי אם צריך לחתום ולא חתים לא יצא והוה לבטלה לכן נקט טעם רק זה דנקט להלכה כרי"ף ורמב"ם וד"מ י"כ באמת סברתו דאם אמרו שלא לחתום וחתים גם בחלק ראשון לא יצא והוה שני פעמים ברכה לבטלה ומוטב להיות בספק ברכה אחת לבטלה מבשניהם. שם במג"א סק"ט בשם תר"י דבשבת ויו"ט אין חיוב דאורייתא לאכול בכל פעם פרוסת המוציא כזית רק משום אין קדוש אלא במקום סעודה צריך פת עכ"ל והנה לפי דפסקינן כזית פת בשבת ויום טוב חייב לאכול מדאורייתא גם פסקינן לקמן בה' סוכה סימן תרל"ח יעי"ש דבסיכה יוצא בכזית והקשו הראשונים ז"ל למה לי קרא והקישא מליל פסח לסוכות הא חייב בלאו"ה לאכול כזית פת מצד יו"ט מן התורה ותמיהני למה לא תרצו הראשונים ז"ל דבאמת אינו חייב בשבת ויו"ט רק מדרבנן כת"רי וי"ל שפיר הכל משום דרבנן תקנוה משום כבוד שבת ואפילו היכא דיצא ידי קידוש כגון ששתה עוד רביעית יין וא"כ כיון שמכל הני פוסקים משמע שצריך לאכול כזית פת מדאורייתא וקשה היכא מוכח מהפסוק כך ואפשר לומר כיון אין שמחה ועונג אלא באכילה ועיקר אכילה הוה פת אך קשה א"כ יהא צריך לאכול דווקא בלילה וביום ובאמת יוצא להשלים של לילה ביום לאכול פעמים ביום כדאי' במג"ח סוף סי' תקכ"ט ובשיל"ת יעב"ץ חולק דדוקא צריך למכול אחת בלילה ואחת ביום ואין לה תשלומין ולפ"ז אם שכח ביום שני' יעלה ויבוא לדבריו אין צריך לחזור ולברך בהמ"ז] בסי' קצ"ט במג"א סק"ז בשם יש"ש דלדברי תר"י כיון שמצד קידוש במקום סעודה חייב לאכול פת לפי מה דפסקינן שאם שתה רביעית יין יוצא בזה קידוש במקום סעודה א"כ אם שכח בברכה אחרונה להזכיר מעין המאורע צריך לחזור ולברך דכל הטעם שאם שכח בבהמ"ז יעלה ויבא שהוא צריך לחזור ולברך ברהמ"ז כיון שמחוייב לאכול פת ולא סגי בלאו הכי כדאיתא בגמ' ברכות דף ע' א"כ כיון דהכא לא סגי ליה בלי שתיית כוס רביעית צריך לחזור ולברך, ומן התורה גדול יוצא בברכת הקטן עכ"ל. ואפשר דסבירא לי' כיון דצריך לשמוע אם רוצה לצאת ממילא מהרהר והרהור כדבור דמי ויוצא מדאורייתא. בסי' רי"ט בטו"ז סק"א בסופו והתם לא קאי דווקא על לכתחלה דהא וודאי לא יצא כל זמן שלא הודה עכ"ל. ולפי דברי המג"א בפתיחה שכתב שברכת הגומל היא רשות אתי שפיר לכן נקט צריכים לשון לכתחלה ולא קאמר חייבים דאינו מעכב דאי בעי לא מברך כלל. בסי' רכ"ב במג"א סק"א מי שהוכרח מחמת עניותו ליקח אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת עכ"ל. ואולי האשה אינה מברכת דאיש מחוייב ליקח אשה משום פר' ורבי' וצריך שיוכל לפרנס אותה ואת ביתו א"כ שלא מטובתו נושא אותה דאיש מחוייב ליקח אשה עשירה כדי לפרנסה אבל אשה אינה מחוייבת ליקח איש רק לכל היותר משום לשבת ועוד ע"כ אינה צריכה לברך דאתתא בכל דהו ניחא לה חוץ אם נאמר כיון שהיא מוכרחת משום כדי חיותה מחמת שעני' כ"כ י"ל שתברך גם היא ברכות אלו. בסי' רכ"ד במחבר ס"ו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו י"ל היינו חכם בתורה כי התורה כוללת כל החכמות ואם הוא חכם רק בשאר חכמות מברך עליו שנתן מחכמתו לבשר ודם כמו על חכמי אומות העולם דלא יהא גרוע מגוי אע"ג שהי' לו לעסוק בתורה אבל לפי טעם שמביא הטו"ז והמג"א כיון שישראל יש לו חלק אלוה ודבקים בו לכן מברך שחלק כיון שהוא ישראל מברך שחלק שכל יהודי אפילו אינו חכם הוא אלוה א"כ אפילו אינו חכם בתורה יש לו חלק אלוק ממעל מ"מ עתה יש לו חכמה. בסי' ר"ל במג"א סק"ד משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ולא כע"ת עכ"ל הב"ח ופרישה הסכימו שאין צריך להיות החזיק בדרך כע"ת ואפשר שכאן גם המחבר מודה