התעוררות תשובה חלק ד שכו

שאין הנדון דומה לראיי' דהתם הטומאה אזלי לגמרי ממנו משא"כ כאן יעוין סי' צ"ה. בסי' פ"ט במחבר ס"ד ואם לאו אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה. ונלענ"ד לענין ק"ש צריך שיאמר תחלה ק"ש דיותר ויותר צריך כוונה לתפלה מק"ש ופשוט הוא דתפלה בעי יותר כוונה מק"ש כדנראה מכל הפוסקים. בסי' צ"ב במג"א סק"ב וז"ל וצ"ע דהרי ברשב"א כתב דדי כשיכול לעמוד על עצמו עד שיסיים ואין לך זמן קצר מזה. וי"ל לפי טעם הב"ח ודו"פ בשיעור הפרסה דהוא שיעור זמן התפלה א"כ שפיר קאמר הרשב"א עד שיסיים כיון שמתפלל כבר ממילא אין צריך שיעור פרסה אלא עד שיסיים דכל עיקר טעם דשיעור פרסה הוא מפני שהוא לסתם בני אדם שיעור תפלה וחכמים לא חלקו בין כל אחד ואחד ונקטו סתם שיעור פרסה והד"מ שפיר נקט פרסה. בסי' ק"ח בש"ת סקי"ז אם שכח להזכיר ר"ח במנחה והי' ר"ח בע"ש רק יום אחד ונזכר אחר שחשיכה לא יתפלל תפלת התשלומין והטעם כיון דאותה תפלה אין להתפלל רק בנדבה ואין תפלת נדבה בשבת. לפ"ז אם לא התפלל מוסף עד סמוך לחשיכה באותו יום ולא מנחה ולפניו שתיהן להתפלל דהדין במק"א דיתפלל מוסף משום דמנחה יש לו תשלומין [מג"א סי' רפ"ו סק"ב] אבל בזה נ"ל יתפלל מנחה קודם דתדיר הוא ויש לו קדימה למוסף וכיון דאין למנחה היום תשלומין בתורת נדבה אבל אם בלילה ג"כ ר"ח יתפלל מוסף [אף דיש אומרים מתפללין נדבה בשבת א"כ יתפלל מוסף דיוכל להשלים מנחה] מ"מ יש דיעה הובא במג"א סק"א סי' רפ"ו דיחיד אינו מתפלל ופטור לגמרי ממוסף אבל בלא"ה הדגול מרבבה חולק וצ"ע על דברי המג"א מהירושלמי דאם גם למנחה יש תשלומין לכן יתפלל מנחה, ויש לחלק בעיקר הסברא בשלמא אם שכח יעלה ויבא בר"ח ע"ש במנחה שאז אינו יכול להשלים בערבית רק בתורת נדבה אז לא יוכל להתפלל תשלומין במעריב שאין בשבת נדבה אבל אם לא התפלל כלל מנחה שאז התשלומין מצד עיקר החיוב ולא מצד נדבה לכן יכול להשלים גם בשבת. בסי' קכ"ד במג"א סק"ז שאם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו אע"פ שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור עכ"ל יש להסביר כך כמו כל דבר שמבלבל ומטריד בתפלה שאינו יוכל לכוין היטב בתפלתו שמותר אז לילך מאותו מקום למקום אחר דלענין כזה לא מיקרי הליכה הפסק וכאן דצריך להאריך מפני שלא יוכל לכוין אם יתפלל במרוצה לכן מותר לחזור לאחוריו שלא יבלבלו אותו בני אדם המתלוצצים ופשוט הוא אך לא יפסיק תפלתו כדי שיוכל להאריך בתחנונים אחר התפלה קודם שיעקור רגליו דמשום זה לא יפסיק בתפלתם אלא יעקור רגלו קודם התחנונים ואח"כ יאמר אותם. בסי' קל"א במג"א סק"י בבית האבל אין אומרים הלל אפילו בחנוכה עכ"ל יש ליתן טעם על זה כי ידוע ומקובל שהנשמה חוזרת לביתה כל שבעה במקום שנפטרה שם וכיון שאומר שם לא המתים יהללוי' עובר משום לועג לרש אבל החיוב מונח אקרקפתא דכל יחיד ויחיד שצריך לומר הלל בכל יום ויום מיום חנוכה מדברי סופרים לכן צריך לומר הלל בביתו משא"כ ראש חודש שאינו אלא מנהג ולרוב הפוסקים החיוב דווקא בצבור ולא ביחיד לכן גם אח"כ היחיד פטור דבשעת החיוב נפטר מלומר כי"ל ונכון ואולי יש לומר לדידן דנוהגין לומר הלל בר"ח אפילו ביחיד ולברך עליו יעוין בהלכות ר"ח סימן תכ"ד וברמ"א שם ה"ה דיאמר הלל אח"כ בביתו והרוקח יש לומר שהוא מן הסוברים בר"ח אין היחיד אמר הלל רק בציבור כנראה מלשונו שם. בסי' ק"ס במחבר ס"י נטילת ידים ביבחשין אדומים או שומן דג ונראה דווקא אם רסקן דלא עדיף משלג. ונלענ"ד אם הי' משלים לרביעית ביבחושין אדומים די בלא רסוק כיון שאינו נוטל רק במים כי פשוט כי יכול ליטול בפחות מרביעית רק שיטול מכלי שיש בו רביעית מים ודווקא אם נוטל בהני יבחושין עצמם צריכין רסוק הגם שיוצא אם נוטל ידיו בפחות מרביעית אם נותן על ידיו מים הראשונים ושניים אבל בכלי שנוטל ממנו צריך להיות דוקא רביעית ולזה יבחושין האדומים משלימים הגם שלא רסקן. בסי' קס"ז במג"א סק"ז לכאורה משמע דחיוב הוא לאכול כזית וכ"מ רס"י תע"ה דצריך לדחוק ולאכול ב' זתים כאחד עכ"ל נ"ל דמשם אין ראיי' לפי סברת המרדכי שמברך המוציא על אחת ועל אכילת מצה על אחת משום אין עושים מצות חבילות ה"ה י"ל דכיון דצריך לאכול מצד יום טוב כזית פת וכזית מצד בערב תאכלו מצות עיין מג"א סי' תע"א וא"כ יאכל ב' זיתים ולא יקיים ב' מצות בזית אחד משא"כ בחול או בשאר מועדים שבת ויום טוב דצריך לאכול כזית בסעודה אבל אין צריך שתהי' דווקא המוציא כזית רק שיאכל