התעוררות תשובה חלק ד שכד

שהי' חולה מסוכן וכתב כל נכסיו לחבירו במתנה ואח"כ נתרפא שאז מתנתו בטילה אבל אם שייר גם לעצמו מה אז מתנתו קיימת ואם אמר נתנסך יין חבירו ומפסיד עי"ז כל שכרו וממילא לא שייר לעצמו כלום בטלה מתנתו וחזרו נכסיו לו וא"כ לא יהי' נאמן לומר נתנסך יינך וי"ל דעת נותן שלא יתן אדם כל נכסיו שיש לו במתנה ושייר לעצמו חבל אם אין לו כלום אי יש לחוש שבכוונה זאת אמר נתנסך יינך ובזה מתורץ קושית תוס' שמקשין על הא דאי' בכתובות דף י"ט ע"א אר"י אמר רב שטר מתנה הוא זה אינו נאמן ומקשה בגמרא דקאמר מאן אילימא דקאמר הלוה פשיטא כל כמיני' אלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה אלא עדים וק' דלמא הי' המלווה שכיב מרע כתב כל נכסיו לאחרים ושייר לעצמו שטר זה ואח"כ הבריא מחליו ומתנתו קיימת כיון ששייר לעצמו שטר זה לכן טוען שטר מתנה הוא זה וא"כ לא שייר לעצמו כלום וממילא מתנתו בטילה וחוזר לנכסיו ולפ"מ שכתבנו לעיל שלא הי' לו נכסים רק שטרות ושייר שטר זה לעצמו וטען מתנה הוא כדי לקיים נכסיו ויש לכוון דבר זה בתשובת אביי לעולם דאמר מלוה כאן שחב לאחרים ופירש"י בהודאה שהוא מודה שהוא שטר מתנה חב ומפסיד אחרים הנושים בו ואין לו מה להגבות והיו רוצים לגבות חוב זה עכ"ל וי"ל שהי' שכ"מ והבריא ומתנתו קיימת כיון ששייר לו שטר זה ועכשיו טוען שטר מתנה כדי שיבטל מתנתו ובזה חב לאחרים. סימן ז' על הקושיא שאיתא בתעוררת תשובה סי' י' שהקשה מה שהביא בחות יאיר עפ"י הזוהר שסכנה ליקח אלמנה הלא התורה אסרה רק לכהן גדול וכי התירה תורה דבר שהיא משום סכנה אדרבה התורה אסרה כמו שהזהירה תורה ועשית מעקה לגגיך ולא תשים דמים בביתך ונראה לי כעת ליישב שכתב שסכנה היא שרוח בעלה מקשקש בה כשנישאת לבעלה השני שרוח של בעל השני שנכנס בה שני הרוחות שבה מביבין זה עם זה וכל אחד רוצה לנצח והנה הרוח שנותן בה הבעל הוא אם נשאת ע"י חופה] וקידושין אבל בזנות לא והראי' מהסבא שהובא בזוהר שהא דאסרה התורה לקחת לו לאשה מגורשת שלו אחר שנשאה לשני וגירשה הוא דווקא אם נישאת לשני אבל לא אם זינתה עם אחר נראה בעליל שדוקא אם נתקדשה ממנו נותן בה רוח אבל בלא קידושין לא אם כן פלגש שהיא בלא קידושין אם נשאה לא שייך טעם זה ולפי זה כיון שלרוב הפוסקים פלגש איננו לכל היותר רק איסור דרבנן כל אחד יכול ליקח אלמנה לפלגש ומיושב קושיא זו, אין לנו עסק בנסתרות רק הנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת.