התעוררות תשובה חלק ד שכג

נתן תרקבא דדינרא לינאי המלך אולי הוא אגריפס הוא ינאי כמו שאי' בברכות כ"ט ע"א שהוא ינאי הוא יוחנן נראה מזה שהיה להם שם עצמי וגם קראו אותם ינאי. סימן ב' נ"ל להסביר מה שמצינו בכל מקום להלכה כל דאלים גבר ולפי מובן הפשוט קשה מאוד להבין דבר זה יען שיש לו כח וחוזק יד יותר מחבירו לכן הוא שלו? וגם לשון גבר קשה יאמר כל דאלים שלו, וי"ל דרך בני אדם דבר שיודע בעצמו שהיושר והאמת אתו והדבר שלו יחרה לו מאוד ויתרגז אם רוצים ליקח ממנו דבר זה ומי שיודע בעצמו שאינו שלו ואין האמת והיושר אתו והוא רוצה להחזיק בזה שלא ביושר אם מתגברים עליו אינו מתבהל כ"כ כי יודע בעצמו שאין היושר אתו כ"א עם חבירו וחבירו אלים בדבר זה להציל את שלו באמת וזה כל דאלים גבר הוא הגבר אשר האמת והיושר אתו. סימן ג' נסתפקתי באשה שהי' לה גורלות [לאזען] והצליחה ועלה גורלה ומקבלת ע"ז ממון הרבה אם נדמה זה למציאת אשה והוא לבעלה כמבואר בחו"מ סי' ע"ד או נדמה דבר זה לאשה שבאת לה ירושה אחר הנשואין שיש להם דין נכסי מלוג שהם שלה ורק הפירות לבעלה ויותר מסתבר שהגורלות בעצמן ששוין כסף ואם רוצה למכרן הן עוברין לסוחר וכל אחד נותן לה מעות כדי שוויים א"כ הגורלות בעצמן המה נכסי מלוג ומה שהרויחה בעליית גורלה המה הפירות ושייך לבעלה וצ"ע בזה ואם קנתה הגורלות ממה שצנצונה ממעשה ידיה בלי ספק שנידון כנכסי מלוג ובאופן שצמצמה ממעה כסף שצריך הבעל ליתן לה בכל שבוע תחת מעשה ידיה. סימן ד' ראיתי בשו"ע חו"מ סי' צ"ז ס"א ועיין בסמ"ע סק"א שמצות אם כסף תלוה את עמי הוא בין לעני בין לעשיר ואפי' לגוי ברבית ולישראל שלא ברבית ישראל קודם. ונסתפקתי אם איש אחד פרנסתו ומשאו ומתנו הוא להלוות לגוים ברבית שזה מותר לת"ח או אפי' מי שאינו ת"ח כדי חייו מותר ובטו"ז שם שבזמן הזה שהצורך מרובה הכל הוא בכלל כדי חייו אם גם בזה הישראל קודם ונראה לדמות זת אם לאחד מסחרו שקונה הסחורה בזול ומוכרם ביוקר אם יבא אחד ויאמר לו תן לי סחורתך בעד הדמים שנתתי בעד סחורתך פשיטא שאינו צריך ליתן לו סחורתו או אם הוא רוצה לקנות במעותיו סחורה כדי להרויח אם יבואו ישראלים ללוות ממנו ממנו מעות ע"ד שלא ישאר לו במה לקנות ולהרויח ה"ה בזה שכל מסחרו להלוות ברבית וזה פרנסתו אם כן אין צריך ליתן מעותיו לאחרים כי זה הוא פרנסתו רק אם באקראי שבא אחד באקראי להלוות מצוה הוא להלוותו. סימן ה' נסתפקתי באשה פנויה הדרה בארץ ישראל אם משדכין לה אחד שדר בחוץ לארץ אם מותרת היא לצאת מארץ ישראל אם האיש אינו רוצה ללכת לארץ והנה אם אין לה מה לאכול לפי מה שפסקינן אם נתייקר השער בכפליים ובפרט בדלית איסר מותר לצאת לחוץ לארץ אם כן כיון שאין לה מה יאכל והבעל יפרנס אותה פשיטא שמותרת אבל אם יש לה פרנסה גם בארץ על ידי מתנות שנותנים לה והיא אומרת שאיננה רוצה ליהנות ממתנות בשר ודם וכאשר תנשא לאיש היא נהנית משלה שבעלה מחוייב ליתן לה עפ"י תורה פרנסתה וראיתי בספר מעיל צדקה אחד דר בחוצה לארץ ומפרנס עצמו ואם יעלה לארץ ישראל אין לו פרנסה רק מה שיתנו לו אחרים איזה עדיף לעלות ולהתפרנס מאחרים או להיות בחוצה לארץ ולאכול מיגיע כפו ודומה לי שהעלה שיוכל להשאר בחוצה לארץ וי"ל שזה דוקא שאינו צריך להניח פרנסתו שבח"ל כדי לעלות לא"י אבל אם כבר דר שם ויש לו פרנסה מאחרים אינו מותר לצאת לח"ל כדי שלא יהנה מאחרים. סימן ו' לפי מה שראיתי בשו"ע יו"ד סי' קכ"ז אחד שאמר לחבירו התנסך יינך אם יודע שמפסיד עי"ז כל שכרו נאמן כי לא ירשיע להפסיד שכרו כדי להפסיד יין חבירו אבל יש מקום שאינו נאמן כגון