התעוררות תשובה חלק ד שכ

ואני אינני מבין א"כ איך התירה התורה אפילו לכהן לישא אלמנה הלא כמה דברים צותה תורה משום חשש סכנה כמו מעקה ומי שיש לו בביתו דבר שעי"ז יכול לבא לידי סכנה עובר בעשה ולא תעשה כמבואר בחשן המשפט סי' תכ"ו מכל שכן להכניס עצמו לסכנה ודוחק לומר שמצד איסור עריות או פסולי כהונה אין איסור אבל אסורה משום סכנה הלא מן הראוי שהתורה תגלה שדבר זה סכנה הוא ואסור לעשותה ודוחק לומר שהתורה סמכה על שומר פתאים ה' ובפרט לפי מה שהובא בספרים בשם הזוהר שאם אחד מת בלא זרע והאשה חולצת ליבמה שע"י החליצה והיריקה רוח בעלה הראשון יוצא ממנה וא"כ מדוע לא צוותה התורה לכל אלמנה שאם תחפוץ לינשא תחלוץ ליבמה ועוד קשה שאם בשעה מיתת בעלה היה לה וולד של קיימא אפילו מת הוולד מיד אח"כ אינה צריכה חליצה ולפי טעם הזוהר מדוע פטורה מהחליצה וע"כ צ"ל שנשמת האב ורוחו מתדבק בבנו ויצא ממנה ואינה צריכה עוד חליצה ולפי זה מי שהניח בנים אין חשש לישא אלמנתו והנה מצינו בגמרא הרבה פעמים שהתנאים והאמוראים לא חששו לזה כדאי' בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים שרבי רצה לישא אשת ר' אלעזר בר' שמעון וביבמות שרבא נשא את בת רב חסדא אחר אלמנותה ודוד המלך נשא את רצפה בת איה אלמנת שאול ואולי משם אין ראיה כי הנביא התנבא לו שישא אותה ועוד לא נשא אותה רק לפלגש אבל את אביגיל אלמנת נבל נשא אותה לאשה ואין לנו עסק בנסתרות. וי"ל לפי מה שאחז"ל ביבמות פ' הבא על יבמתו האוהב את שכניו ומקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו וכו' עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וכן נפסק בשו"ע אהע"ז סי' ב' שמצוה לישא את בת אחותו א"כ י"ל שהמצוה מגינה ומצילה. והנה ראינו שגם גדולי ישראל לא נזהרו בזה שלא לישא אלמנה וי"ל כמו שאמרו במס' שבת קכ"ג ע"ב האידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' וזה קאי על מה שאמרו שסכנה להקיז דם בערב שבת ועיין ברש"י כיון שבליל שבת אוכלין סעודה גדולה וגם דגים ואחז"ל שדג שני לדם והמה עניים לכן מקיזין דם בערב שבת כדי שיאכלו אח"כ סעודה גדולה ונראה מדברי הגמ' ורש"י אלו שהגם שידעו שיש בזה חשש סכנה אעפ"י כן עושין בערב שבת משום הדחק והקב"ה שומרם מכל רע וה"ה בזה כיון שלזקנים לא שכיח שיקחו נשים שאינם אלמנות ובתולה זקינה ג"כ לא שכיח וגם אם ימצא בתולה נערה וצעירה אינה מכונוס דרך ארץ לישא אותה וכמו שאחז"ל ביבמות סוף פ' מצות חליצה שאם היבמה היא רכה בשנים והיבם זקן או איפכא בית דין יועצים להם שיחלצו עיי"ש וא"כ נושאים אלמנות משום הכרח הרי הוא בכלל שומר פתאים ה' כמו בהקזה. ועי"ל כיון שהוא מוכרח לישא אשה גם בזקנתו ממצות חכמים שאמרו שגם בזקנתו ישא אשה בת בנים ואם לא ימצא אעפ"י כן לא ישב בלא אשה וכן הוא בשו"ע אהע"ז סי' א' ס"ח וברמ"א שם מקיים בזה מצות חכמים כיון שאינו מוצא נערה מוכרח ליקח אלמנה והמצוה מגינה עליו כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ובזה י"ל שאינו בגדר שכיח הזיקא כי הרבה נשאו ולא נזוקו. סימן י"א בשו"ע אהע"ז סי' קט"ו ס"א אי' שאשה שעוברת על דת יוצאת בלא כתובה כגון שהאכילתה שאינה מעושר ואמרה פלוני חכם תקן לי את הכרי והוכחשה בעדים שאומרים שבאותה שעה שהחכם תקן לה הכרי לא היה אותו פלוני בעיר וקשה לי הלא אין זה הכחשה כלל שיוכל להיות שבאותו העיר שהיה החכם הי' לה מגורה טבל והפריש החכם ממגורה זו תרומה על טבל שיש לה בביתה ובדיעבד אם גם שלא מן המוקף הוא תרומתו תרומה ועוד אפשר שהיה לה להאשה שני מגורות דגן טבל בבית אחד והפריש החכם בשליחותה באמרו מגורה זו של טבל שיש לאשה הנ"ל בביתה תהיה בו התרומה על מגורה האחרת בצפונה וסמיך ליה מעשר רא שון וסמיך ליה מעשר עני וכן מסתבר שאמרה חכם פלוני תקן לי את הכרי למה צריך חכם לכך היא בעצמה תוכל להפריש אלא שאין כולי עלמא דינא גמירא לקבוע מקום לתרומה באיזה צד יהיה ולהפריש מעשר ראשון ושני ובשנת ג' מעשר עני כי אפילו אם הפריש תרומה ומעשר ראשון ועדיין לא הפריש מעשר עני האוכלו הוא בלא תעשה הגם שעל טבל של מעשר עני אינו חייב מיתה אבל לא תעשה עכ"פ עובר ולכן דרכם שמבקשין מחכם שיתקן להם ובתרומה יכולין לעשות שליח ואפי' אם השליח בעיר אחרת יוכל להפריש בדבורו בקבוע מקום באיזה צד כמבואר במשניות מס' תרומות ועיין בשו"ע יו"ד סי' של"ג סכ"ה ושם מבואר.