התעוררות תשובה חלק ד שיז

או לא וגם אם נתגיירו הוא אסור לישא אותם מדברי סופרים כמו אחותו מאמו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה אבל בזה י"ל שאין הכל יודעין אם היא אשת אביו משא"כ אחותו מאמו שהכל יודעין. סימן ד' איתא במס' דרך ארץ פרק ראשון שאל ר"י בן תדאי לר"ג מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהיה אסור בבתה א"ל צא ופרנס לי כהן גדול שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואני אפרנס לך כל ישראל וצריך לפרש למה לא אמר לו הפסוק כי יקח איש אשה [ועיין בהתעוררות תשובה ח"א סי' קל"ח ד"ה במסכת] וי"ל כי אפשר ליקח אשה בת אשה שלא היתה מקודשת רק פלגש בלי כתובה וקידושין עיין באהע"ז סי' כ' אבל כהן גדול שצריך ליקח בתולה א"כ כיון שילדה אמה אותה כלו בתוליה ואמה אסורה לכה"ג ושייך בזה הקל וחומר אבל קשה שאי' שם עוד אין דנין קל וחומר לעקור דבר מן התורה א"כ לא נחית עוד תירץ הראשון ובמה דן ק"ו שעקר דבר מה"ת אבל סמיך ליה אי' שם הבא על הנדה בנו הנולד מזה אם הוא כהן כשר להקריב על המזבח והלא יש ק"ו בזה ומה אשת חבירו הבא עליה בנו ממזר הוא אשתו המותרת לו בכל עת ובעת נדתה אעפ"י כן אסורה לו מכש"כ שיהא הבן ממזר ופסול ואעפ"י כן התירה התורה אותו אפילו להקריב על המזבח כדרשינן מקרא א"כ ק"ו זה נגד מה שהתירה התורה. סימן ה' מה שכתב בהתעוררות תשובה ח"ג סי' י"ד שאחד יכול לעשות שליח גם במקומות הרחוקים וראייתו מנזיר דף י"א שאומר לשליח צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם אבל אשה שהיתה אשת איש בשעה שמינה השליח ונתגרשה אח"כ מותרת לו וכתב שם דדוקא בזה האופן משום שהיתה אז א"א אבל אשה שלא היה יכול לקדשה משום שהיא בדרך רחוקה במדינת הים בזה לא אמרינן כל מילי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי למיעבד וכעת נראה לי שהרי המשלח יוכל לקדש אשה שעומדת בסוף העולם ע"י שממנה שליח [בפני שני עדים] לאחד שדר בסוף העולם שיקדש לו אשה ביום פלוני וגם היא תוכל לעשות שליח לקבלה על אופן זה סימן ו' ראיתי שאחד מעורר שהרבנים נ"י ידרשו ויחקרו אם יש לכל אשה הכתובה אם לא אולי נאבדה ממנה יען כי אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אפי' שעה אחת וכא ראיתי מעולם מי שיעורר ע"ז ונראה דאין צריכין לחוש ע"ז כי סתמא כל אשה שומרת כתובתה ובאה"ע סי' ס"ו אי' וז"ל אם נאבדה כתובתה וכו' צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה נראה מלשון זה אם ידעינן וודאי שנאבדה כתובתה אבל סתמא דמלתא אין לחוש לנאבדה גם לשון הרמ"א שם מראה כן וז"ל עיר שכבשוהו כרכום או שגלו מן העיר ואבדו הנשים הכתובות שלהם צריכים לחדש נשותיהם כתובותיהם משמע דווקא באופן זה שידעו שנאבדו כתובותיהן אבל לא צריך לחוש על לא דבר שנאבדה הכתובה ועוד נ"ל שבימים הקדמונים שהי' מנהגם שכל אחד קידש אשה בפני שני עדים סתם ואח"כ היה החופה בקל יוכל להיות שלא כתב לה כתובה ואולי המון עם לא ידעו שצריך לכתוב כתובה או ידע ולא רצה וממילא אין חיוב עליו ליתן כתובה הגם שהוא עושה איסור שהיה עמה בלא כתובה מ"מ אין חיוב כתובה עליו לכן אם באתה לגבות כתובתה צריכה להראות את כתובתה אבל זה רבות שנים שנהגו בכל ישראל שאין מקדשים אשה רק לפני הרב דמתא או לכה"פ ת"ח שהוא מסדר הקידושין וקורא הכתובה תחת החופה קודם שמברכין שבע ברכות וכדאי' מנהג קריאת הכתובה בתוספות פ' ערבי פסחים והובא ברמ"א אהע"ז סי' ס' ס"ט א"כ אם לא כתב לה כתובה יעורר הרב על זה כי אסור לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה וכופה אותו שיתן כתובה א"כ יש חזקה לכל אשה ואשה שיש לה כתובה ואם גם נאבדה הכתובה אח"כ ואם יבא הזמן שמבקשת לגבות כתובתה כיון שלא נתנה לו שובר על הכתובה או שטר שאמרה התקבלתי גובין ממנו הכתובה וכיון שמנהג המדינה שכל אחד כותב הכתובה ודנין הדבר ע"פ מנהג מקום המדינה כדאי' שם סי' ס"ו שבעניני הכתובה והסכום העיקר כמנהג המדינה ובזה מיושב למה הרבנים היושבים על מדין כ"י אינם חוקרים ושואלים