התעוררות תשובה חלק ד שטז

שליח לקיים המצות האלו כמבואר שם ונ"ל כשיגיע שנת הבעור ערב יו"ט האחרון של פסח יוכל לומר וידוי מעשר וצריך שיתוודה בעל השדה הגם שדר בחו"ל ואין להתעקש ולומר מדכתיב וענית ואמרת לפני ד' אלקיך שצריך להיות דווקא בירושלים לפני ה' אלקיך כדכ' בפ' ראה גבי מעשר שני ואכלת שם לפני ה' אלקיך מעשר דגנך מוכח שכל עיר ירושלים נקרא לפני ה' אלקיך זה אינו דלפ"ז לא היו יכולין להתוודות בכל א"י רק בירושלים וכא ראיתי בשום מקום שבני א"י פטורין מוידוי זה וכן יש להוכיח ממתני' מס' מעשר שני פ"ה מ"ט שר' גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ואמר ר' גמליאל עישור שאני עתיד לימוד וכו' בל"ס עשו כן כדי שיוכלו להתוודות הגם שי"ל בזה שרצו לקיים להוציא מעשרותיהם מרשותם לקיים מקצה שלש שנים תוציא וכו' מ"מ הסברא פשוטה שצריך להתוודות בחו"ל כמו בא"י. סימן כ"ג לענ"ד דבר פשוט שאם הפריש אחד תרומה ונטמאה שיוכל לשאול עליה וגם מצוה שישאול עליה ויפריש עוד הפעם תרומה מאותו כרי שלא נטמאה והגם שלכתחלה אין תורמין מן הטהור על הטמא מ"מ בדיעבד תרומתו תרומה ואולי אף לכתחלה מותר כיון שהטמאה עומדת לשריפה ורק מותר הוא ליהנות ממנה ותרומה טהורה אכילתה עבודה היא עיין פסחים דף ע"ג ע"א ועיין בטו"ז יו"ד סי' כ"ג שכ' שאם רוצה להתיר מפני שנטמאת אין התירו התיר אבל בנקה"כ חולק עליו בזה וכל זה כל זמן שלא בא התרומה ליד כהן ולא לגזבר של הכהנים וכן בכ"מ שמצינו במס' תרומות לענין תרומה שנתבטלה וכדומה וכמה הלכות י"ל דמיירי בתרומה שבאה כבר ליד כהן ודבר פשוט הוא אצלי שאם מת אין היורשים יכולים להתירו בפתח וחרטה כי אין בידם להתחרט על מה שעשה אביהם וספק הוא לי אם כהן שהפריש תרומה מתבואתו שמעכב התרומה לעצמו אם יכול לשאול עליו כיון שמעכב לעצמו אם מיקרי כתרומה שבא ליד כהן. כבר כתבתי בהתעוררות תשובה חלק ג' שבחולין אין עושין רק שני ולא שלישי אם הקדישו אחר כך אינו חל עוד טומאה עליו אבל אם מקדיש השני כיון שהוא פסול היינו שהוא בעצמו טמא רק שאינו מטמא אחרים כיון שהוא בעצמו טמא אם הקדישו עושה שלישי רביעי אבל אם נגע השני בחולין בשלישי ואז השלישי טהור אם הקדיש אחר כך השני לא נעשה השלישי טמא למפרע ודבר פשוט בעיני ונשאר בטהרתו ועיין במל"מ פ"ד מטומאת אוכלין. עניני חלק אבן העזר סימן א' דקדקתי בשו"ע אהע"ז סי' ס"ו איתא לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם לא מצא ישא בת גדולי הדור וכו' לא מצא ישא בת גבאי צדקה לא מצא ישא בת מלמד תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ ולא כתב מה יעשה אם לא מצא בת מלמדי תינוקות כי י"ל שלא רצה לומר ואל ישא בת עם הארץ כיון שהאיש מצווה הוא בפריה ורביה ולכן לא קאמר אל ישא בת עם הארץ רק יעשה מה שטוב בעיניו אבל האשה שאינה מצווית בפריה ורביה עליה אמר ואל ישיא בתו לעם הארץ הגם שבגמרא דידן אינו נוסחא זו אולי נוסחא אחרת היה לו להמחבר או פסק כן מדעת עצמו. סימן ב' על מה דאי' בס' התעוררות תשובה ח"ב סי' ס"ב שאם על עמון ומואב אמרה תורה שלא יבואו בקהל ה' על אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים עמלק שמצוה למחות אותו א"כ ענשם גדול מעמון ומואב ואעפ"י כן מותר לבא בקהל מיד והעירני חתני הרבני מוה"ר ישראל שמואל קליין נ"י ליישב שעמלקי הבא לפנינו מצוה להרגו ועיין בספר החינוך במצוה זו שאם רואה עמלקי מצוה להרגו ממילא לא צריכה התורה לומר שלא יבא בקהל כמו עמון ומואב שמותרים להתגייר רק שלא יבואו בקהל היינו לישא בת ישראל. סימן ג' נסתפקתי אם אשת אביו של גוי אסורה לו לאחר שגרשה אביו דהיינו לאחר שהוציאה מביתו ושלחה לנפשה כיון שאשת אביו של גוי אסורה לו גם לאחר מיתת אביו עיין סנהדרין דף נ"ח ע"א