התעוררות תשובה חלק ד שיג

סימן ט"ו נסתפקתי לפי מה דאיתא בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב ששני תלמידי חכמים השווים בחכמה אין צריכין לעמוד זה מפני זה אלא לעשות הדור זה לזה והנה אשת חבר כחבר כדמוכח בגמ' שבועות ל' ע"ב שרב נחמן כיבד לאשת רבא דאשת חבר כחבר והספק הוא אם אשת חבר צריכה לעמוד לפני חבר אחר שהוא במדרגת בעלה ועוד נסתפקתי אם האשה צריכה לעמוד לפני בעלה כי חז"ל אמרו אשתו כגופו ועיין במס' נדרים דף ח' ב' ובר"ן שם שאעפ"י שקרובים יכולים להתיר נדרים הבעל אינו יכול להתיר נדרי אשתו בתורת חכם שעוקר הנדר רק להפר נדרה בדברים שבינו לבינה ומה שהוא לענות נפש ורק מעכשיו. סימן ט"ז קשה לי על מ"ש הרמב"ם בהל' ממרים פ"ד אפילו על גזרות דרבנן שיכול לבא מזה אפילו באופן רחוק איסור כרת וחטאת נעשה זקן ממרא וכתב שם שעל מצות עשה אם הוא חולק על ציצית שופר מכשר לפסול פטור והלא הרמב"ם בעצמו פסק בהל' שגגות פ"ב ה"י שאם הוציא בשבת לולב כדי לצאת בו פטור מחטאת ומפרש שם בכסף משנה שכוונתו במה שכתב כדי לצאת בו הוא ע"פ הגמרא סוכה מ"א ע"א דדווקא אם עשה מצוה פטור א"כ גם במצות לולב תלוי חיוב חטאת אם הזקן ממרא אומר שהלולב פסול א"כ לא נעשה בו מצוה וחייב ולפי בית דין הגדול שהלולב כשר הוא פטור וי"ל דדווקא אם יש כרת וחטאת לפי סברת הזקן ממרא או לפי סברת הב"ד אבל אם אינו בא לידי כרת רק לידי חיוב חטאת אינו נעשה בזה זקן ממרא ובמוציא לולב כדי לקיים המצוה אי אפשר שיהי' בו כרת כי אינו מזיד בחלול שבת כי עשה בבהילותו ומשום מצוה וכן דייק הרמב"ם בלשונו שכתב בכל אותו הפרק בכל פעם כרת וחטאת ובלולב אם הוציא בשבת במזיד בין כשר בין פסול חייב כרת על ההוצאה ואין חלוק בזה בין לפי זקן ממרא בין לפי ב"ד הגדול אבל קשה לי שכתב שם אם פלוגתתם בדבר שנטמא באב הטומאה שיוצא מזה שאם הוא אב הטומאה ונטמא בו חייב כרת וחטאת אם נכנס למקדש או אכל קודש ואם אינו טמא פטור והלא מצינו הרבה טומאות מדרבנן ושהוא רק מדברי סופרים כגון סתם ידים אם נגע בהם בתרומה נשרפת כדאי' ברמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ח ה"ח אם כן אם מקדש אשה בתרומה זו כגון שנתן לה איזה ביצים תרומה שנגעו בסתם ידים אם התרומה טהורה שוה פרוטה ומתקדשת בו והיא אשת איש ואם היא טמאה ועומדת לשריפה הגם שיכולה להינות בשריפתה שמותרת להסיקה תחת תבשילה כדילפינן במס' שבת את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה שמותר לכהן להינות ממנה להסיק תחת תבשילו ואם זו הנאה אינה שוה פרוטה אינה מקודשת ופשיטא אם מקדש בת כהן שמותרת לאכול תרומה בלאו הכא אבל צ"ע כהן המקדש בת ישראל בתרומה שהוא לכהן שוה פרוטה אבל לישראל שאסור לאכול תרומה רק למכרו לכהן צריך להוזיל במקח ואינו מקבל בעדה פרוטה אם נאמר שהיא מקודשת ממילא היא אשת כהן ומותרת לאכול אותה תרומה ושוה לה פרוטה או נאמר כיון שבשעת קידושין היא ת ישראל ואז אינה מותרת לה אינה מתקדשת וי"ל דהוי כמו גיטה וחצרה באים כאחת ומתקדשת עיין בהתעוררות תשובה ח"ר סי' קמ"א וסי' קע"ד מ"ש שם בארוכה ונ"ל שאם חולק הזקן ממרא על ב"ד הגדול במצות מילה מה שהוא בכלל ערלה ועטרה והלכות פסח שחייבים עליהם כרת (כדתנן במשנה ראשונה שבמס' כריתות] י"ל דווקא שחייב במזיד כרת ובשוגג חטאת אבל פסח ומילה אף שהן בכרת המה רק מצות עשה ואינו מביא על שגגתם חטאת כדילפינן מקרא אשר לא תעשינה ואשם ודקדקתי בלשון הרמב"ם שבכל אותו הפרק כופל ומשלש וכותב בכל פעם בדבר שחייב כרת וחטאת שניהם יחד משמע שעל כרת לבד וחטאת לבד אינו חייב וממה שכתב על מצות עשה אינו נעשה זקן ממרא כגון שופר ולולב ולא כתב גם כן פסח ומילה יש לדקדק איפכא ועיין שם בכ"מ מ"ש על תפילין והגה גם בפסח יש נפקא מינה לאיסור כרת וחטאת אם הפסח הוא ספק טריפה והב"ד פסקו שכשירה אם בערב פסח שחל בשבת מותר לשחטו לפי הב"ד מותר לשחטו ויוצא בזה ועשה בזה מצות קרבן פסח והזקן אומר שהוא טריפה ולפי דבריו אינו יוצא בזה ואסור לשחטו ואם שחטו במזיד חייב כרת ובשוגג חטאת וכן במילה הזקן אומר שחוט המקיף את הגיד הוא לבדה העטרה א"כ