התעוררות תשובה חלק ד שיב

דסבר דכפל התורה התיבה הוא לדרשא לרבות אפי' מאה פעמים גם הוא אינו חולק לומר שאין דרך בנ"א לכפול דבריהם אלא התורה כתב אותו תיבה לדרשה ולא משום דברה תורה כלשון בנ"א ולכן אומרים הכל מותרים לך הכל מחולים לך הכל שרוים לך ג' פעמים ומה שאמ' לשון רבים הכל מותרים לך היינו שאם נדר ואסר על עצמו דברים שונים למשל שאם אסר על עצמו בשר ואח"כ נדר על עצמו פירות או שלא ללבוש מלבוש זה שהם דברים שונים זה מזה וכולם חלין ויוכל להתירם בבת אחת בלשון רבים הכל יהיו מותרים לך ומה שכפלו ג' פעמים הוא כמו שכתבנו כי מדות חכמים כך הוא ואפי' אם לא היה זה דעת המתקנים כאשר כתבתי מ"מ הדבר בעצמותו הוא ע"פ סברא להזהר בזה. סימן י"ב אם שולחין כתבים חידושי תורה על הבי דואר מוסגר בנייר [קאווערט] א"כ הנייר הזה שהזמינו והניח בו חידושי תורה שיש להם דין קדושה עצמו כמבואר במג"א סי' שכל כתבי קודש אפי' תורה שבעל פה ופירושיהם [כיון שהותר לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך] אסור לאבדן והמאבדן או שורפן עובר על לאו לא תעשון כן לה' אלקיכם א"כ הנייר שהניחו בו חידושי תורה היא תשמיש קדושה ואסור להשתמש בהם דבר חול וצריכין לגונזן עיין או"ח סי' מ"ב ס"ג ובמג"א שם בדין סודר ואזמני' לתפילין וצר בי' תפילין פעם אחת וחשבתי להניח ניירות אלו שהניחו בו חידושי תורה בין שאר השמות אבל ניירות אלו אינם אלא תשמישי קדושה והשמות קדושה עצמו ואסור להניחם עליהם כמו שאסור להניח נביאים וכתובים [אעפ"י שהם קדושה עצמו] על תורה מפני שהיא קדושה חמורה ממנו רק יניחו באותן הניירות עלין של שמות וכדומה ובזמן שמשמש לקדושה בעצמו מותר כמו שמותר לכרוך הספרים בלוחות ובניירות כמו סידורים או חומשים אבל עלה בדעתי אם הניחו אצל חידושי תורה מכתב או איגרת שלום וכדומה שהיה אסור להניח בניירות אלו שמוסגרים בו חידושי תורה ואעפי"כ הניחו מכתב זה עמם מעיקרא הוי כאלו התנו מעיקרא שלא יהא קדושה חל עליהם ובזה מותר להשתמש בו דברי חול עיין במג"א שם והוי כאלו ב"ד מתנה עליהם כמו שמבואר בש"ע סי' על תשמישי קדושה שנוהגין להקל להשתמש בהם לדבר חול דהוה כהתנו מעיקרא על דבר זה שלא תחול הקדושה ולב ב"ד מתנה, יעויין ש"ע או"ח סי' קנ"ד. סימן י"ג ראיתי בספר תהלים נדפס בסופו סדר פדיון נפש ע"י ק"ס פרוטות וכ' שם השמות שיכוין בהם ושם הראשון הוא אהוה אחוה ונדפס שם בטעות איהי והנה שם זה הוא אחד משמות הקדושים שאסור למוחקם כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רע"ו סעיף ט' ונסתפקתי אם מותר לתקן להמשיך יוד שניה בקו ארוך כדי שיהא ו' ונקרא אח"כ השם אהוה אם זה בכלל מחיקה וספק זה ג"כ אם נכתב שם הויה והוא ממשיך רגל שמאלי של הה' ונקראת ח' אם הוא בכלל מחיקה או לא כי אינו מוחק אלא מוסיף [א"ה עיין בחתם סופר שו"ת יו"ד סי' רס"ג שכ' להדיא וז"ל ולכתוב אות שעי"ז יופסל אות אחר מחיקה גמורה היא ולא גרמא עכ"ל אבל הגאון המחבר שליט"א מסופק באות ה' שעשהו ח' ועיין במג"א סי' ל"ו סק"ב שכ' שיש מכשירין ה' בנגיעת הרגל לגג עיי"ש וי"ל] אבל משם אין ראי' שסוברים שע"י נגיעת היוד בד' בקו דק עדיין היא ה' כשרה. סימן י"ד ביו"ד סי' ר"מ הקשה הטו"ז ע"מ דאי' שם שב"ד איו כופין על מצות כבוד אב משום שעשה שמתו שכרו בצדו מהא דאי' בירושלמי שכופין את הבן לזון אביו אם אין לו לאב ומביא שם תירוץ שלא מפני כבוד אב כופין אותו לזון רק מתורת צדקה והוא תמוה שבזה אין חלוק בין אב לשאר קרובים שבכל הקרובים אם אין להם כופין אותו לזונם כדאי' בשו"ע יו"ד סי' רנ"א ס"ד ולמה נקט בירושלמי שכופין לזון את האב הא גם על קרוב אחר כופין ונ"ל הא שאין כופין על מצות עשה שמתן שכרה בצדה הטעם שיוכל לומר שהוא מוותר על השכר כמו שמצינו כמה פעמים [כתובות פ"ה א'] האומר אי אפשי בתקנת חכמים שהוא לטובתו הרשות בידו אבל במצות צדקה הקפידה התורה גם על העני שיהא לו מה לאכול ובמה שהוא מוותר על שכר מצות הצדקה הלא העני אעפ"כ אין לו וע"ז לא יוכל לוותר ולאביו צריך לזון לפי כבודו וע"ז כופין אותו ומיושב בזה קושית תוס' בחולין דף ק"י ע"ב שהקשו למה כופין על מצות צדקה הלא הוא מ"ע שמתן שכרה בצדה כי באמת לא משום מצות הנותן כופין רק לטובת העני כדי שיהיה לו צרכו.