התעוררות תשובה חלק ד שיא

עכ"פ הוא לכבדו ולפי"ז מחוייב לקיים דבריו והנה אם הבן עושה כ"ז לטובת עצמו כגון שהרופא יועצו ליסע למקום אביו לנוח שמה וכו' מ"מ כיון שמכבד בזה אביו הוה מצוה שלא לשמה ודאי אם עיקר כוונתו לכבד את אביו ורוצה ליהנות ג"כ פשיטא שנקרא עושה מצוה לשמה הגם שנהנה גם הוא ממנה כדאי' בגמ' פסחים דף ו' אם בשעת בדיקת חמץ מחפש גם על מחט שנאבדה לו נקרא עושה מצוה לא ידע דבר רע ואפילו אם עיקר כוונתו לטובת עצמו ועושה בזה המצוה שלא לשמה מ"מ מצוה יש לו כדאי' בפסחים ר"פ מקום שנהגו שהקשו בגמ' כי גדול מעל שמים חסדיך לעושי לשמה גדול עד שמים חסדיך לעושי שלא לשמה ולע"ד ני שאומר שיעשה או שיאכל מה לבריאות גופו צריך לקיים דבר זה כי זה מצוה רבה כדאי' בשו"ע חו"מ סי' תכ"ז שהנזהר מדברים המזיקים לגופו תבא עליו ברכה ועיין בטו"ז שם שעושה דבר להנאת בריאת גופו לא די שטוב לו לגופו אלא מקבל עליו שכר עיין בדבריו ותמצא נחת אבל לא ראיתי שיהיו נזהרים בזה וי"ל אילו היו יודעים שדבר זה חייבים לקיים לא היו אומרים דבר זה והוה כמו נדר בטעות דאדעתא דהכא לא חמר ודומה למה שאי' בשו"ע יו"ד סי' רי"ד כשהוא נהוג בדבר אחד לקיימה ימים רבים כי סבר שהוא באמת אסור ואיננו כן אינו צריך היתר וראיתי רבים אשר כל מה שאומרים שיעשו אומרים בכנ"ד ונראה דבר שפתים אך למותר אבל באמת רוב דברים אלו אעפ"י שנראים שהם דברי רשות תכליתם הוא דבר מצוה למשל באומרו למחר ילך לבקר את שכינו ומיודעיו הוא דבר מצוה שדבר זה מביא אהבה ואחוה וריעות ושלום כדאיתא בספר החיים שסעודות שעושין בני החברה המה סעודות מצוה שמתוך שבאים יחד ואוכלין ושותין ושמחים נתרבה אהבה ואחוה וריעות ביניהם ליתן לאשתו בגדים נאים וחשובים נתרבה חן בעיני בעלה ובפרט שלא תתגנה על בעלה אשר הרבה חשו חכמינו ז"ל על זה אפילו בימי נידותה כדאיתא בגמ' מס' שבת דף ס"ד ע"ב הולך לטייל תכליתו לבריאת הגוף וכן כל כיוצא בזה תמצא תמיד שממנו יבא תכליתו איזה דבר מצוה לטוב. סימן י' נסתפקתי מי שקבל עליו להתענות ואיימו עליו קרובי' שיזיק לו התענית מאוד כי איננו בריא וכאשר בא להתיר קבלתו בבית דין אמר שמתחרט מעיקרא על נדרו כי לא עלה בדעתו שלאחר שנים יזיק לו התענית מאוד כפי טבעו ומזגו ועשו לו מהחרטה פתח והתירו לו ועלה לו ספק בלבו כי התחרט ע"י שאיימו עליו שיזיק לו מאוד אבל אם האיום איננו אמת א"כ חרטתו בטעות אם נאמר שכיון בשעת חרטתו התחרט באמת מועיל לו החרטה או כיון שחרטתו היה בטעות לא הוה חרטה כי אילו היה יודע שהאיום הוא שקר לא היה מתחרט אבל ביו"ד סי' רכ"ח מבואר דאם מתחרט ע"י מה ששקרו לו כיון שהוא מתחרט באמת מועיל החרטה. סימן י"א בש"ך יו"ד סי' רכ"ח מעורר על מה שאומרים בהפרת נדרים הנוסחא הכל מותרים לך שלשה פעמים והעלה דאם אמרו אותו רק פעם א' בדיעבד הותר הנדר והנה דבר פשוט כל מדות חכמים כך הוא לומר כל דבר ג' פעמים כמו התורם הלשכה שאי' בשקלים פ"ג ה"ג ששאל לכל העומדים עליו אתרום ג' פעמים והם השיבו לו על כל פעם תרום וכן בקצירת העומר במנחות דף ס"ה ע"א מגל זו קופה זו אקצור שבת היום הכל ג' פעמים והם משיבים כל פעם הן [וכן בשריפת הפרה עץ ארז זה אזוב זה שני תולעת זה הכל ג' פעמים עיין פרה פ"ג מ"י] אבל נוסחתינו שהנהיגו הקדמונים ז"ל לומר הכל מותרים לך הכל שרוים לך הכל מחולים לך ובזה כבר התירו ג' פעמים כי כל אחד מלשון זה אם אמרו לבד הנדר מותר לכן נראה לי הטעם פשוט כמבואר בגמ' נדרים דף י"ח ע"א שאם אסר דבר בקונם או בשבועה כמה פעמים אין נדר השני חל על נדר הראשון ואם מתיר נדר ראשון אז חל נדר השני ואז יכולין להתירו ואם התירו לו נדר השני ג"כ אז חל כדר השלישי ולא יכולין להתיר הכל בבת אחת כל הג' נדרים שעשה כי א"א להתיר נדר עד שיוחל וכיון שלא חל הנדר השני על הראשון אין יכולין להתירו עד שיתיר הראשון ויחול השני וכיון שדרך בני אדם רובא דרובא לכפול דבריהם שנים וג' פעמים כדאי' בבבא מציעא פ' אלו מציאות דף ל"א ע"א פלוגתא דתנאי שהא דאמרה תורה השב תשיבם הוכיח תוכיח שכפלה תוה"ק הדבור משום דדברה תורה כלשון בנ"א חזינן שדרך בנ"א לכפול דבריהם וגם מאן