התעוררות תשובה חלק ד שח

שבדקו הריאה ואמרו שלא מצאו בו סרכה ושנים אחרים בדקו ואמרו שמצאו והריאה אינה לפנינו מוקמינן הבהמה בחזקת כשרות אבל אין לדמות ענין זה לריאה כי לא ראינו מאומה בריאה אבל בכבד זה אנו רואים שחסרה המרה אבל י"ל אותן שלא הרגישו טעם מר אינן מכחישים לאותן האחרים שטעמו כי יש להם חוש הטועם יותר חזק ומרגישים אפילו בדבר מועט וחזקת כשרות לא נאבדה מעוף זה כי אנו אומרים שהמרה נבלעת בכבד וגם אחר שנצלה מרגישים יותר מקודם הצלייה ויש לעיין בזה. [א"ה אם המרגישים היו הראשונים פשיטא דכשר כי המרירות עברה ע"י טעימתם]. סימן ג' נ"ל דבר פשוט מה דאי' בשו"ע יו"ד סי' ס"א ס"ט במתנות כהונה ליתן לכהן זרוע ולחיים וקיבה שצריך ליתן לכהן כדי נתינה ומבהמה קטנה אינו יכול לחלוק הקיבה או הזרוע לשנים אבל הלחיים יכול לחלוק לשנים ליתן לשני כהנים נ"ל דצריך לחלוק גם הלשון אשר ניתן עם הלחיים ולכל אחד נותן עם הלחי חצי הלשון דבלחי לבד אין בו כדי נתינה. סימן ד מה דאי' בהתעוררות תשובה חלק א' סי' ק' בשם גאון אחד שאם אוכלים דברים שיש בהם ככימה שקורין מילבין בלשון אשכנז] כיון שאינו מכוין לאכול אותו הוי כמתעסק ופטור הגם שמתעסק בחלבים ועריות חייב מפני שכן נהנה אבל באותן דברים המתולעים שאין נהנה מהם כיון שהם פגומים פטור לגמרי לפ"ז אם גם אוכל דברים המתולעים לפי דברי הש"ך בסי' פ"ד סק"ל שתולע טעמו אינו פגום מ"מ אם אכלם מרגיש טעם המאכל עם טעם התולע שנתערב בטעם המאכל וכמעט אינו מרגיש טעם התולע שנוכל לומר שכן נהנה והנה לפי"ז כל הדברים המבוארים ביו"ד סי' פ"ד בהלכה ופלפול על איזה אופן מותר לאכול המאכל שנתערב בו כנימא [מילבין] כיון שמתעסק ואינו נהנה מהם פטור וצ"ל אם לוקח אחד משרצים אלו התולעים וכנימות [מילבין] ואוכלם בכוונה חייבו התורה עליו הגם שטעמו הוא פגום [חוץ משיטת הרא"ה שדווקא אם מתקנן מטעים אותם לשבח הוא חייב] לפי החומרא של ברי' שאפילו הוא רק כחרדל וטעמו פגום חייבו עליו התורה וגזרו חכמים שאפילו באלף לא בטל ועוד אם יודע שדבר המאכל מתולע ומלא כנימות הגם שכוונת האוכל על המאכל בעצמו מ"מ כיון שיודע שיש בהם תולעים וכנימות כאשר אוכל אותו המאכל יודע שאוכל גם התולעים אינו מגדר מתעסק וחייב ועיין רש"י שבת דף י"ז ע"א אבל לפ"ז אם אוכל דברים שאינם בחזקת מתולעים ואין עולה על דעתו שיש בהם תולעים וכנימות פשיטא שהוא כמתעסק ופטור אבל כיון שהתורה אמרה אל תשקצו את נפשותיכם ואל תטמאו בהם ונטמתם בם בא דבר לתוך פיו שמטמא ח"ו נפשו הגם שע"פ התורה אין בו שום איסור וי"ל גם בזה נבילה שנתערב יבש ביבש בשתי חתיכות של היתר במין במינו שמותר לאכול שלשתן הגם שאנו מחמירין שאיש אחד לא יאכל שלשתם כי זה רק חומרא בעלמא אבל ע"פ עיקר הלכה מותר לאיש אחד לאכול שלשתן וע"כ אוכל נבילה וי"ל כיון שנתבטל האיסור נתהפך להיתר ופקע הטומאה מהנבלה בביטולו והנה מן התורה רוב בהמות כשרות הן ומותר לכתחלה לאכול בשר ולסמוך על הרוב ואם נתברר אח"כ שאותה בהמה היתה טריפה ואפי' כפרה אינו צריך כיון שאכל בהיתר גמור אבל אם נמצא לאחר שאכלו מבהמה זו במה שנשאר ממנה טריפה ואוכלה חייב מלקות א"כ מי שאכל מחצי' הראשונה אכל בוודאי טריפה ונבילה ונטמא בה וגנאי לצדיקים שיאכלו דבר איסור וצ"ל שהקב"ה בהשגחה פרטית מסבב כל הסיבות משמר אותו שכא יבא לידי כך וה"ה שלא יבא לאכול מאכל שיש בו תולעים הגם שאינו יודע מאומה מזה מ"מ מן השמים משמרים אותו לטוב עיין בספר בציר אליעזר בהגהות מבן המחבר מה שכתב בשם הגאון רי"ש זצ"ל. סימן ה' הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות כתב שאם אכל כזית דם חייב ואם הניחו בחמה וצמק לפחות מכזית פטור ואם הניחו בגשמים ונתפח על כזית חייב אבל אם מעיקרא לא היה כזית רק ע"י הגשמים נתפח ועמד על כזית פטור והוא תמוה אם היה בחמה עד שאין בו כזית פטור מה מועיל אם נתפח אח"כ ע"י הגשמים הלא הדם