התעוררות תשובה חלק ד שז

יש לחלק בתפלה שמתפלל שלושה פעמים ביום בשלושים יום לכה"פ התפלל תשעים פעמים אבל אם קורא ק"ש על מטתו שלושים יום עדיין לא נתחזק חיישינן שמא ישכח לומר שני הפרשיות והגאון חתם סופר זצ"ל בשו"ת או"ח סי' כ' כתב שדבר זה נלמד מירושלמי ששיטתו שגם בימות הקיץ אומרים מוריד הטל א"כ בחורף אין צריך לחזור ולהתפלל כיון שהזכיר טל ודבר זה שייך רק אחר הפסח שהזכיר כל ימות הגשמים מוריד הגשם ולאחר ל' יום אין צריך לחזור כיון שבל' ימים אלו התפלל תשעים פעמים שמונה עשרה ושש תפלת מוספים בששה ימי הפסח ועוד ג' בג' שבתות של חדש ניסן ושני מוספים של ראש חודש א"כ מתפלל מאה ואחד פעמים שמו"ע וכבר אמרו בחגיגה שדבר שחזר עליו מאה פעמים ואחד אינו שוכחו עוד וא"כ לפי"ז צריך לקרות שני פרשיות של ק"ש מאה וא' פעמים ולפ"ז בותן טל ומטר בשלושים יום חסרים י"ב פעמים כי בתפלת שבת ויו"ט אינו]. וכעת נ"ל שבכל זאת אין היתר לאכול סעודה קודם קריאת שמע כי ע"י שיאכל וישתה יישן ויישן כל הלילה ולא יקרא ק"ש שעל מטתו כלל כי בלילה שכיח שכרות וחיישינן יותר כדאי' להדיא במס' שבת דף ט' ע"ב עיי"ש. עניני חלק יורה דעה סימן א' נסתפקתי לפי"מ דאיתא בש"ך חו"מ סי' שפ"ה בד"ה ומדברי הרא"ש נלמד שסבר שאם האב מוחל ומכבד לאחר למול בנו מבטל מ"ע המוטלת עליו ה"ה אם השוחט מכבד לאחר לכסות הדם שמבטל מצוה המוטלת עליו לפי"מ דדרשינן ושפך וכיסה מי ששפך הוא יכסה והנה בפרי מגדים יו"ד סי' כ"ח בשפתי דעת אות י"ד מסיים שלא ראה נוהגין בכיסוי הדם לכבד הכיסוי לאחר משמע שאסור לפי דברי הש"ך לכבד לאחר לכסות אבל בספר מטה אפרים הל' יוכ"פ מביא שהמנהג ששוחט הולך לבית כל אחד ואחד לשחוט כפרות ומכבד לבעל הבית מצוות כיסוי והוא נגד מה שכתוב בפרי מגדים אבל לפי"מ שאיתא בהתעוררות תשובה מהדורא קמא אפילו להסוברים שאין לכבד מצות כיסוי משום דדרשינן ושפך וכסה מי ששפך יכסה אם אחד נותן לשוחט שישחוט עוף ועושה אותו בזה שליח לשחוט כי שלוחו של אדם כמותו א"כ הוי בעה"ב השופך ועליו נאמר מי ששפך יכסה וא"כ במה שהשוחט מכבד לבעה"ב בביתו לכסות עופות של בעה"ב אין מזה ראייה נגד הפרי מגדים שלא ראה מנהג זה היינו בסתם. והנה עפ"י הסברא כיון שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו א"כ אם השוחט מכבד לאחר הוה כאלו הוא בעצמו עשה הכיסוי רק אחר מעצמו בלי ידיעת השוחט אם כסה עשה עולה שהתורה זכה להשוחט לכתחלה מצוה זו עיין טו"ז יו"ד סי' כ"ח מ"ש בזה כי אין זה דומה לכל מצות שבגופו כגון תפילין ולולב שאינו יכול לעשות שליח שהשליח יטול לולב בעדו שהחיוב מוטל על גוף האדם בעצמו משא"כ בזה מוטל החיוב על כל ישראל לכסותו אם לא כסה השוחט ולפ"ז אני מסופק אם יוכל לכבד לקטן לכסות כי אין שליחות לקטן רק במה שיש לו זכות ובאותו זכות אין לו בו שום חוב כלל זכין לקטן כדאיתא בתוס' כתובות דף י"א ע"א אמת הקטן זוכה בזה אבל השוחט לא יצא ידי מצוותו בשליחות זה ולפי"ז אני מסופק ג"כ הא דתנן כיסהו אחר פטור לכסותו כסהו הרוח ונתגלה חייב לכסותו והטעם כסהו אחר שעשה המצוה הגם שעשה עולה במה שהפסיד להשוחט מצוותו מ"מ המצוה נעשית וכדדרשינן ושפך מי ששפך יכסה ואח"כ כתיב ואומר לבני וכו' שכל ישראל חייבים במצוה הזו אם לא כסה השוחט א"כ כיון שכסה האחר לא צריך עוד לכסות אבל בקטן שפטור מכל המצות האמורות בתורה א"כ לא קיים מצוה בזה דומה לכסהו הרוח אעפ"י שמעשה המצוה נתקיים שהרוח כסהו ונעשה מעשה המצוה אבל המצוה בעצמותה לא נתקיימה ודומה לזה גוי שמל את ישראל כהוגן או נולד מהול שאיננו ערל ומותר באכילת תרומה אבל המצוה לא נתקיימה וצ"ע. סימן ב' בא לפני מעשה שלא נמצא מרה בכבד וטעמו אותו כמה בני אדם איזה מהם אמרו שאין מרגישין בו טעם מר וכמה מהם אמרו שמרגישים טעם מר והנה לפי השו"ע ביו"ד סי' ל"ז שנים