התעוררות תשובה חלק ד שו

והעושר והכבוד מלפניך אלא שהפסוק מתרץ הקושיא כי אלקים נתן לו עושר רב זה ולא לקח זה מעם ישראל ויל"ד בפסוק וכסף וזהב לא ירבה לו ולא כ' לא יהי' לו אלא הוא לא ירבה מעצמו ליקח לו ובמה שנתן לו אלקים אולי אסור לעשות מסחר כדי שיהי' פנוי רק לצרכי העם. סימן ע' בסוגיא דחצי שיעור בריש פרק יום הכפורים מקשה הגמרא על הא דתנן שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב והוינן בה מפני מה הלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ומתרצין רב ושמואל ור' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, היינו שנשבע שלא יאכל כשרות ונבלות וטרפות ושקצים ורמשים מגו דחל השבועה על הכשרות חל נמי על האסורות ע"כ, וקשה מאוד א"כ הלא עיקר חסר מן הספר הוי לי' לומר הנשבע שלא יאכל כשרות ונבילות וכו' ונראה ליישב על פי שטת הרא"ה דסבר שאותן שקצים ורמשים שהם פגומין אם אכלן בפגמן פטור עליהם עד שיטעימם ואז חייב עליהם א"כ הנשבע שלא יאכל נבלות וטריפות עם שקצים ורמשים שקצים ורמשים כולל כולם גם הפגומים והמה מותרים מן התורה א"כ חייב בכולל מגו דחל השבועה על הפגומים עצמם חייב על כולם. סימן ע"א יש לעיין אם לא נראית הלבנה עד סוף זמן קידושה וחל בליל שבת שעפ"י עיקר ההלכה מקדשין אותה בשבת לפי המנהג שאומרים בקידוש לבנה ג' פעמים כשם וכו' והוא עפ"י מס' סופרים שכתוב שם שידלג ג' ריקודים [דילוגים] אם מותר לעשות כן בשבת כיון שרקידה אסורה בשבת ורקידה זו רקידה של שמחה היא כדאי' בדרכי משה או"ח סי' תכ"ו שעושין שמחות ורקודין לקידוש לבנה שהוא מורה על העתיד כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך ומסתברא שבשבת לא יעשה ריקודין כי הוא רק משום מנהג משום סגולה ולא מצוה ואינו מוכרח לאומרה ובפרט שבלאו הכי יש לעשות היכר לשנות בשבת מבחול ויש פלפול בדברי רבותינו האחרונים אם לקדש הלבנה בשבת. סימן ע"ב נסתפקתי בשכיר יום אשר באמצע יום שבת נשלם שכירתו כגון שהשכיר אותו ללמוד חודש אחד ושכר שבת בהבלעה מותר הוא אם מחוייב מן התורה ליתן שכירתו באותו היום ויען כי בשבת אסור ליתן לו שכרו וא"כ אינו עובר על ביומו תתן שכרו וגם מכאן ואילך אינו עובר אלא על מצוה מדברי קבלה אל תאמר לו לך ושוב כמבואר בשו"ע חו"מ סי' של"ט או נאמר כיון שבשבת לא יוכל ליתן לו אם מחוייב ליתן לו בלילה במוצאי שבת ואם לא יתן אז עובר על לא ילין וי"ל כיון שהשכיר יודע שיושלם שכירותו ביום השבת א"כ מעיקרא נחית אדעתא דהכא שיותן לו שכרו אחר השבת א"כ אינו בא חיוב תשלומין עד הלילה ואם אינו משלם עובר על לא ילין אתך עד בוקר ומסתברא שחיוב התשלומין מתחיל רק בלילה כמו במי שיודע שהבעה"ב דרכו שלא לשלם באותו היום שיושלם השכירות אין הבעה"ב עובר על לא יבוא עליו השמש והטעם כי כתוב ואליו הוא נושא את נפשו וכיון שיודע שאין דרכו לשלם באותו היום מעיקרא אינו נושא אליו את נפשו ולפי זה נראה שאם התנה הבעה"ב עמו שישלם אחר שלשה ימים משיוגמר שכירותו צריך ליתן שכרו מיד באותו יום או באותו הלילה דקרינן ביה ואליו הוא נושא את נפשו על יום המיועד. סימן ע"ג לפי דברי הטו"ז בשו"ע או"ח סי' רצ"א שכתב כדי לצאת כל הדעות ירגיל עצמו לקרוא על מטתו שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע וכיון שדבר קבוע אצלו לקרות שמע על מטתו תמיד בטוח שלא ישכח ע"כ לפי זה י"ל שמותר לו לאכול בלילה הגם שלא קרא עדיין ק"ש כי הטעם שאסור לאכול קודם ק"ש הוא שמא ישכח אח"כ לקרוא אבל כיון שהוא רגיל לקרוא על מטתו מותר לו לאכול אבל נראה שצריך להרגיל עצמו בזה לכה"פ שלושים יום כדי שיהיה לו החזקה שלא ישכח כדאי' בסי' קי"ח שמי שמסופק אם אמר מוריד הגשם אחר חג הפסח צריך לחזור ולהתפלל כיון שהיה רגיל כל ימות החורף לאמרו חזקה שאמר כמו שהוא רגיל אבל לאחר שלושים יום אם הוא מסופק אין צריך לחזור כי אחר ל' יום חזקה שלא אמר אבל