התעוררות תשובה חלק ד שה

להשתמש לאורו יוצא בזה הגם שע"כ משתמש לאורו כדאי' ברין שם וי"ל שבימי הגמרא שכולם היו מדליקים בחוץ [בשעת הסכנה כולם מדליקים בפנים] אם הוא ידליק בפנים אין שום היכר שזה הנר העומד בפנים הוא נר חנוכה רק שצריך להעמידו ולהדליקו על החלון או בקרן זוית בבית שלא יהא עומד במקום שכל השנה עומדים שם הנרות ובזה יש קצת היכר שבזמן הזה צריך ג"כ קצת היכר כדאי' ברמ"א סי' תרע"א. וצ"ע לפי דברי המג"א שמקיים בנר א' מצוה נר שבת ונר חנוכה ממילא צריך לברך עליו שני הברכות אם יכללם בברכה אחת להדליק נר של שבת ושל חנוכה כמו שמברכים ביו"ט שחל בשבת אבל יש לחלק נר שבת ונר יום טוב שניהם באים משום עונג ושמחה בשביל דבר אחד ממש לכן יש לכללם בברכה אחת אבל כאן שני מצות שאינם שייכות זה לזה לכן יברך תחלה להדליק נר חנוכה וידליק ואח"כ יברך נר של שבת כמנהגנו לברך על נר שבת אחר ההדלקה הגם שקשה במציאות שיהי' עני כ"כ שלא יהא לו שמן על שני נרות ובפרט אם אין לו צריך לחזור על הפתחים אבל בשעת מלחמה נמצא שלא היה להם שמן רק בצמצום רב. איתא בתוספות במס' שבת כ"א ע"ב ד"ה משעת וז"ל נראה לר"י דהיינו מכי אתא חברייא לבבל כדאמר פרק כירה מהו לטלטל שרגא דחנוכה מקמי חברי בשבתא וא"ת דעל השולחן נמי יקחו אותו כדאמר בגיטין רבב"ח חלש אתא חברי שקל שרגא מקמי וי"ל דאין רגילות כ"כ לחפש בבתים ויש להסביר דבר זה דאיתא בפסחים דף ו' הגם דשלוחי מצוה אינן ניזוקים היכא דשכיח היזיקא שאני ועתה בשווקים ורחובות שחברי רואים הנרות מבלי לחפש כי נרות חנוכת עומדות על פתח הבית מבחוץ שכיח היזיקא ולכן מדליק בפנים דאין דרך לחפש בפנים ולא שכיח היזיקא ושפיר מצלת המצוה. סימן ס"ח נלע"ד בציבור ששכחו לקרות פרשת שקלים ונזכרו בתפלת המנחה שיכולין לקרות פרשת זו גם במנחה וכדי שלא יהיה דבר התמוה לרבים להוציא שני ספרי תורות במנחה יקראו במנחה בפ' תרומה שנים כהן ולוי ואחר שבירך השני ברכה אחרונה יגללו הס"ת לפ' כי תשא כי היא סמוכה מאוד ויקראו לשלישי פ' שקלים ואם נזכרו אחר השבת יוכלו לקרות פ' שקלים לשבת הבאה כי טעם הקריאה להשמיע על השקלים וקיבוץ השקלים היה עד חדש ניסן כמבואר במתני' אבל אם חל פורים בערב שבת שאז בשבת שניה קורין פ' זכור ופרשת השבוע הוא פרשת תצוה יוכל האחרון לקרות פ' שקלים הסמוכה לפ' השבוע ואח"כ יקראו בס"ת השני' פ' זכור. סימן ס"ט תמהתי עמ"ש בדברי הימים ב' סי' כ"א פ"ג ומנת המלך מן רכושו לעולות הבקר והערב והעולות לשבתות ולחדשים ולמועדים ככתוב וכו' למ"ד בר"ה דף ז' ע"א שיחיד המנדב משלו לצבור אסור להקריב בעד מה שנתן לצבור שמא לא ימסרו יפה יפה והלא מקרא מפורש הוא שהמלך נתן להקריב עולת התמיד לערב ולבוקר וגו' וצ"ל במלך וצדיק ועושר כמוהו בוודאי ימסרו יפה יפה לצבור ושם סי' ל"ב פ' כ"ז כ' ויהי לחזקיהו עושר וכבוד הרבה מאוד ואוצרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגינים ולכל כלי חמדה וגו' כי נתן לו אלקים רכוש רב מאוד ותמוה הלא המלך מצווה וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד ואחז"ל שאפי' אם הרבה דינר אחד יותר ממה שצריך לחיילותיו ושריו ולאנשי מלחמתו עובר על לא תעשה וחזקי' שהי' צדיק מאד האיך הרבה לו כסף וזהב ואבנים טובות וכו' ומצינו במדרש רבה ויקרא פי"ט קטרוג על שלמה המלך במה שעבר על ג' לאוין וא' מהם וכסף וזהב לא ירבה וכו' וצ"ל שדווקא מה שהמלך לוקח לו במשפט המלוכה כדכ' בשמואל א' סי' א' צאנכם יעשר והכל כמבואר שם שרשות המלך ע"פ תורה בזה אם הרבה ליקח אפי' דינר אחד ממה שצריך לחיליו ושריו עובר בל"ת כי הקפידה התורה שלא יקח מהעם יותר אבל עושר מה שיש לו מצד עצמו מה שנתן לו אלקים מנחה כסף וזהב מה שהביאו לו האומות דורנות זה מותר והראיה לזה שע"פ תורה אם הצליח במלחמתו וכבש מדינה אוצרות המלך ששולכים לו לבדו הם והביזה נוטל חלק בראש מחצית הביזה וזה שלו ע"פ תורה כמבואר בגמ' בפ"ב דסנהדרין דף כ' ע"ב וברמב"ם הל' מלכים ובזה מיושב מה שסיים הקרא והאלקים נתן לו רכוש רב מאוד והלא פשיטא הוא כדכ'