התעוררות תשובה חלק ד שד

ביו"ט אלו הן משום שבות ולומר כמו שהותר שבות זה מפני כבוד התורה ה"ה שבותים אחרים זה אינו דהא כתבו תוס' שם כיון דטעם של אין מרקדין שמא יתקן כלי שיר ובזמן הזה אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר יש להקל לרקד מוטב שיהיו שוגגין וכו' וכן הוא ברמ"א או"ח סי' של"ג שיטת תוס' זו א"כ דווקא ברקוד משא"כ בשבותים אחרים וראי' דהמג"א בעצמו מביא ממהרי"ק שאסור להבעיר פולווער בש"ת מפני חלול יו"ט עיי"ש ועוד י"ל טבע בן אדם כשהוא שמח להתחיל לרקד ולהכות כף אל כף מעצמו ומותר בש"ת אבל להנהיג מעיקרא דבר שהוא משום שבות מפני כבוד התורה זה לא ניתן להאמר ואין לסמוך על שיטת הרשב"א שמביא המג"א בסי' שמ"ג שלצורך התינוק מותר לספות לי' בידים איסור דרבנן כי זה דווקא במידי דאכילה שהוא צורך התינוק אבל לא שאר דברים וגם הרשב"א לא התיר אלא לפעמים אם צריכין לכך אבל לא להנהיג לכתחלה דברים שאסורים משום שבות בקביעות לצורך שמחת התינוק יעשו דברים אחרים לשמחו מה שאין בהם משום שבות מ"מ לא רציתי למחות כיון שעשו כן לפני גדולי ישראל ולא מיחו בהם ואולי יש למצא היתר כיון שהנרות האלו הן רכות ומדביקין אותן על העץ ונשארו דבוק אין חשש שימרחו אותם שלא לצורך דווקא כשנותן שעוה על החבית של יין כדי לסתום הנקב קרוב לוודאי שימרח השעוה לסתום כל הנקב כדי שלא ישאר אפילו נקב קטן שלא יצא היין אבל בזה אין צורך למרח ובבה"ט סי' שי"ד סק"י כתב שאסור לחמם נר שעוה כדי לדבק במנורה משום ממרח משמע דווקא אם מחמם אותו שמרכך אותו בזה שייך בו ממרח אבל לא ביבש ועב. סימן ס"ה דפ"ה מביא קושיא משלטי גבורים במס' שבת פ"ב איזה נס היה ביום א' דחנוכה ששמן הי' די ליום אחד ותי' בשם ספר העתים שתקנו להדליק בלילה א' לשם שמחת נצחון המלחמה כדרך העולם בשעת נצחון ובשעת הנס הדליקו מעצמן בבתי ירושלים ותקנו שישאר זה לדורות אך קשה שא"כ יחשבו העולם שגם בשאר שבעת הימים משום זה מדליקים משום שמחה ואין זכר לנס המנורה וצ"ל שדרך העולם להדליק רק לילה אחת ולא יותר וממילא שאר שבעת הימים שמדליקין הוא זכר לנס המנורה, ולענ"ד טעם שתקנו שמונה ימים כי אלו תקנו רק שבעת ימים חששו חז"ל שיעשו מנורה של מתכת חזק וקיים להרבה שנים ואם יעשו מנורה של מתכת לשבעת ימים יעברו על לא תעשה שבתורה כמובא בגמ' ושו"ע יו"ד סי' קמ"א ס"ח שאסור לעשות מנורה של מתכת של שבעת נרות מן התורה כדתניא לא יעשה אדם היכל בתבנית היכל וכו' מנורה תבנית מנורה והא דכ' בפסוק שצריכה המנורה להיות ככר זהב ומקשה כפתוריה ופרחי' זה דווקא אם נעשה משל זהב אבל משאר מתכת כיון שיש לה שבעה נרות כשרה במקדש ולכן תקנו חז"ל שידליקו שמונה ימים וממילא יעשה מנורה של שמנה נרות וטעם לילה הראשונה הוא באמת משום שמחה. סימן ס"ו מה שמסופק בהתעוררות תשובה ח"ר סי' קנ"ד מי שלא בירך שהחיינו כל שמונה לילות חנוכה אם יברך עוד ביום השמיני של חנוכה על היום טוב בעצמו שמדרבנן היא שיום טוב מדבריהם הוא כמו מי שלא בירך זמן כל הרגל שמברך אפילו בסוף יום האחרון של רגל ואפי' בשוק כדאי' בעירובין דף מ' ע"ב. וראיתי במג"א סי' תרצ"ב סק"א מי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודת פורים יען שאין מצות רגילות בכל יום טוב ולמה לא יברך שהחיינו על יום פורים עצמו שהוא מדברי קבלה ואסור בהספד ותענית וחייב בשמחה משמע משמע שעל יום טוב עצמו כיון שהוא רק מדברי קבלה אינו מברך מכש"כ בחנוכה שהוא רק מדברי סופרים. סימן ס"ז מג"א הל' חנוכה סי' תרע"ח סק"ב העלה אם אין לו לנר שבת ולנר חנוכה רק נר אחד הגם שהלכה שנר שבת קודם מ"מ בזמן הזה שמדליקים בפנים ידליק בפנים ע"כ ישתמש לאורו ויוצא בזה גם בר שבת, והוא תמוה הלא בזמן הסכנה מניחו על שולחנו ודיו כדאי' בגמרא בסוגיין א"כ מדוע לא אמר בגמ' עצה זאת שאם אין לו שמן לשניהם לא גרע משעת הסכנה ויניח על שולחנו הגם שצריך נר אחרת להשתמש לאורו ממילא יש לו נר שבת ויוכל להדליק מבחוץ מ"מ אם אין לו נר אחרת