התעוררות תשובה חלק ד שא

שבקיאין בקביעא דירחא אעפי"כ יזהרו במנהג אבותיהם ואתי שפיר שאמר ר' יוחנן שהאריך ימים אחר ששלחו מתם שיושבין בשמיני בסוכה כמו שכתב הרשב"א אבל עדיין קשה למה קדשו אביי ורבא ע"פ ראייה מאחר שבימי ר' אלעזר בן פדת כבר תקנו עשות ראשי חדשים ומועדים עפ"י חשבון וי"ל כדי לקיים מצוה כזה ראה וקדש שמצוה חמורה היא שמחללין עליה שבת כדאי' במס' ראש השנה כ"א ע"ב שמחללין השבת כדי לקדשו היינו לקדש החודש בזמנה ע"פ ראייה ואין מחללין שבת כדי לקיימו היינו כדי לקיים יו"ט בזמנו הלא ע"פ רוב ראש חודש תמיד ביום שלשים ואם באו עדים ביום שלשים קדשו החודש ואם לא באו עדים ממילא יום ל"א ר"ח ולא קדשו ב"ד את החודש ביום ל"א כר' אלעזר בן צדוק שם בר"ה כ"ד א' ופסק הרמב"ם כוותי' א"כ לא שנה אביי ורבא מתקנת ר' אלעזר בן פדת ששלח מתם כלל ועיין בהתעוררות תשובה חלק ראשון שהאריך בזה. סימן נ"ח נסתפקתי אם אתרוג נחתך לשנים ומחבר אותו מבפנים במחט וכדומה ונעשה שלם אם יוצא בו ידי חובתו ומסתבר דכשר עפי"מ דאיתא בשו"ע או"ח סי' קס"ח ס"ב שאם נחתך ככר פת לשנים ומחברו ע"י עץ וכדומה נדון לענין ברכת המוציא ולענין לחם משנה בשבת כפת שלכם וד"ז הובא בשם רוקח] אבל לפי דברי התוספתא ר"פ א' דמסכת עוקצין מובא בתוספות זבחים ק"ה ע"ב ד"ה חיבור אוכלין וז"ל התוספתא תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חיבורי אדם חבור עכ"ל א"כ קשה על הרוקח מתוספתא זו ויש ליישב פת ככר שלם שמעיקרא נעשה ע"י אדם שטחן ולש ועשה ככר ואפה אותה והכל נעשה ע"י אדם הוא הדין אם נפרד הככר לשנים וחיבר אותם מועיל כי הככר נעשה שלם מעיקרא ג"כ על ידו אבל אתרוג שגדל בידי שמים בשלימותו ונחתך אח"כ אינו מועיל חיבור אדם כדמוכח לשון התוספתא שאין חיבורי אדם חיבור קאי על אתרוג שהיה מחובר מן השמים מעיקרא ועיין בשו"ת חתם סופר או"ח סי' מ"ו. סימן נ"ט ראיתי לגאון [הובא בשערי תשובה או"ח סי' תרמ"ח] שאתרוג שיש לו מראות אדומות כשר כי לא מצינו בפוסקים שמראות אדומות פוסלות האתרוג שבשו"ע אינו מוזכר רק מראה לבן ושחור. אבל לדעתי מזה אין ראייה כיון שאמר שינוי מראה פוסל א"כ כל שינוי מראה מה שאינו מראה אתרוג בכלל ולא כתב המחבר שרק לבן ושחור פסול אלא בסעיף י"ג וז"ל "כל" שינוי מראה בכל שהוא ובסעיף ט"ז כ' וז"כ אם הוא שחור או לבן במקום אחד פוסל ברובו וצ"ל הא דנקט דוקא לבן ושחור משום ששינוי מראות אלו רגילים ומצויים (יעויין בשערי תשובה) ובספר אחד הביא מדברי רש"י עירובין דף נ"ג ע"ב שכתב הבעירו את הפחמין להיות אדומין כאתרוג ועיין בתב"ש סי' ל"ח ובנב"י וביד שאול סי' קפ"ח [עיין פמ"ג תרמ"ח באשל סקי"ח]. סימן ס' הפרי חדש מעורר יען שהמצוה הוא לחבר האתרוג עם הלולב לנטילתו וכיון שהלולב עומד במים כדי שיהי' לח והדר כדתנן ביו"ט מוסיפין ובמועד מחליפין וכשלוקח הלולב לברך עליו הוא לח מהמים כשמקרב האתרוג אליו נעשה האתרוג לח מהמים שעל הלולב ונולדים מזה מראות שונות על האתרוג מראות פסולות שפסול אח"כ משום הדר לכן יזהר לנענע הלולב מהמים ולקנח כדי שלא יתלחלח האתרוג והנה חזינא לגאון [חת"ס ח' ו' בפרק לולב הגזול] שכתב ששכיח מאוד שבחול המועד מרוב הנענועים שעשו נולדו על האתרוג אבעבועות כתמים וכדומה הפסולים משום הדר אבל יען כי באו ע"י קיום המצוה הדר הוא לפני קונו כמו שאמרו חכמז"ל פסחים ס"ה ע"ב שבח לבני אהרן שהולכים עד ארכבותיהם בדם וזהו הדרו ולדעתי זה דווקא אם באו דברים האלה ע"י קיום המצוה אבל אם בא שנגע האתרוג בלחלוח המים שבלולב זה אינו שייך למצוה כלל אם באו פסולים עי"ז באמת פסול. ולדעת הגאון נלע"ד דווקא בחול המועד יש לומר סברא זו אבל ביו"ט שני ספיקא דיומא א"כ המראות שונות וכדומה אשר נעשו על האתרוג המה כעשו ביו"ט הראשון וכיון שספיקא דיומא אולי יום הראשון הוא חול ולא נעשה ע"י המצוה ממילא פסול האתרוג פשיטא אם אין לו אחר שיטול אותו דפסקינן בש"ע סימן תרמ"ט סי' ה' שפסולי הראשון נוטלין בשני בלא ברכה והטעם בפוסקים שאפי' ביום ראשון אם אין לו ד' מינים כשרים יטול הפסולים