התעוררות תשובה חלק ד ש

יכול לעשות עבודה עד שהגיע השעיר שאלת "לתחלת" המדבר ומירושלים עד תחלת המדבר לא היו רק ג' מילין כמבואר במתניתין ביומא ס"ח ב'. ועוד עלה בדעתי שמכל הקרבנות שנשחטו ונזרקה דמם ביום יכולים להקטיר החלבים ואברים בלילה שלאחריו כידוע א"כ כיון שקרבנות הנעשים ביום כפורים יכול כהן הדיוט להקטיר האברים במוצאי יום כפורים בלילה מכש"כ שהיו יכולים להקטיר כהנים הדיוטים ביום הכפורים בעצמו לקיים חביבה מצוה בשעתה ומה שכתוב ועשה את עולתו ואת עולת העם עולת העם זה קרבן מוספים הגם שכתיב לשון יחיד עולה מכ"מ קאי על כל קרבנות מוספים כדכתיב מלבד עולת החודש ומנחתה וקאי על כל קרבנות מוסף של ראש השנה ומה שכתיב ואת חלב החטאת יקטיר על המזבחה כיון שצריך לשרוף את עורם ואת פרשם ואת בשרם של פר ושעיר שהובא דמם בפנים הוי אמינא שגם החלב שלהם ישרוף לכן כתיב ואת חלב החטאת יקטיר לא שישרוף ואם גם נאמר לשון יקטיר שכהן גדול בעצמו יקטירם זה דווקא של פר ושעיר שבא מחמת יום כפורים בעצמו זה צריך להיות דוקא בכהן גדול אבל שאר קרבנות מוספים שבאים מחמת קדושת היום כמו בכל יום טוב ומועד אינו מעכב בדיעבד אם שאר הכהנים יקטירו החלבים ואברים ולכתחלה בוודאי מצוה בכהן גדול ועיין בריטב"א מובא בכסף משנה ריש הל' עבודת יום כפורים שדווקא קרבנות הבאים מחמת יום כפורים צריכין להיות דווקא בכהן גדול וקרבנות אחרות רק מצוה בכהן גדול ואינו מעכב. וכעת נראה לי ראי' לזה דהנה הא דצריך כהן גדול ילפינן מדכ' בפ' אחרי מות וכפר הכהן אשר ימשח אותו כתיב וכפר ועיקר כפרה תלויה בזריקת דם על המזבח ולזה צריך כהן אשר ימשח אותו היינו כה"ג ובכל הקרבנות אם נטמא או נפסל הקרבן אחר זריקת דם על המזבח כשרין ואין צריך להביא אחרת אבל ודאי שלכתחלה מצוה שכהן גדול יעשה כל עבודות היום וראי' ממתני' יומא פרק ג' מ"ד קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו קבל את הדם וזרקו והנה שחיטה כשרה בזר ולמה דחק עצמו הכה"ג לשחוט רוב הסימנים ולגמור על ידי אחר שחיטת כל הסימנים כדי שיוכל הכה"ג לקבל את הדם ישחוט אחר ויקבל הכה"ג הדם מתחלת השחיטה אלא מוכח שאפילו בקרבן תמיד שאיננה קרבן שבא בשביל יו"כ וכשרה גם בכהן הדיוט אעפ"י כן דחק הכה"ג להיות הוא השוחט ולריטב"א י"ל אם אירע פסל בכה"ג ועשה האחר עבודתו ע"י שמינו אותו עתה לכה"ג שאינו צריך מנחת חינוך כי עבודתו מחנכתו כדאי' ברמב"ם הל' יו"כ כיון שאין אחר ראוי לעבודת יו"כ אלא כה"ג דבר זה מחנכתו וצ"ל לשיטת הריטב"א ממ"נ כיון שעבודה זו אינו מעכב שיהא דוקא בכה"ג ואינו מחנכתו ממילא העבודה כשירה בו דבדיעבד כשרה עבודה זו בכהן הדיוט. סימן נ"ז במס' סוכות דף מ"ד ע"ב ר' יוחנן סבר שמיני לזה ולזה רב אמר שמיני לסוכה ובלישנא אחרינא כ"ע ברוכי לא מברכינן ר"י סבר שמיני לזה ולזה כי לא יתבינן שמיני בסוכה ורב סבר יתבינן והקשה הרשב"א כיון דשמיני ספק שביעי הוא האיך קאמר ר"י דלא יתבינן בשמיני הא ספיקא דאורייתא הוא ומתרץ דקאי ר"י כיון דאנן בקיאין בקביעי דירחא ונוהגין ביו"ט שני משום מנהג אבותינו לענין לישב בסוכה אין מקיימין מנהג אבותינו כי היכי דלא אתי לזלזולי ביו"ט דאורייתא והנה קשה בהרמב"ם הל' קידוש החודש איתא עד סוף ימי אביי ורבא קדשו החודש ע"פ הראייה ואביי ורבא סוף אמוראי נינהו ור' יוחנן הוי תלמידו של רבינו הקדוש ונחשב עוד כתנא כדאי' בגמ' [א"ה עיין ביד מלאכי כללי הרי"ש סי' תקנ"ב שמביא שלא מצינו בשום דוכתא בש"ס שרבי יוחנן תנא הוא ופליג ומביא כמה פוסקים שכ' דר"י לאו תנא הוא וצ"ל שהגאון המחבר שליט"א אזיל בשיטת מהר"י בן רב ומהר"י קורקוס ז"ל שמביא היד מלאכי שם בשמם שר' יוחנן ג"כ תנא הוא ופליג עיי"ש בדבריו באריכות] ר' יוחנן תנא הוא ופליג והיו מקדשין בימיו עפ"י הראייה והאיך קאמר הרשב"א דלר' יוחנן קאי לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ודוחק גדול לומר שר' יוחנן שהאריך ימים רבים ובסוף ימיו כבר היו בקיאין בקביעא דירחא על החשבון הלא רב בר פלוגתיה ורב היה בימי רבי ויש ליישב עפ"מ דאיתא בסנהד' י"ז ע"ב דשלחו מתם הוא ר' אלעזר בן פדת שהיה תלמיד ר' יוחנן ובביצה דף ד' ע"ב מקשינן כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא למה עושין שני ימים ומתרץ משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם שבידכם א"כ ר' אלעזר תלמיד ר' יוחנן בימיו היו עושין ע"פ החשבון שהוא הוא מזהיר שאעפ"י