התעוררות תשובה חלק ד רצט

במטה אפרים שאם הפסיק באמצע הקול וההפסק לא היה כדי נשימה לא הוי הפסק וחשוב כקול אחד] סימן נ"ד נלענ"ד לפ"מ דאי' בהתעוררות תשובה ח"ג סי' י"ג ליתן טעם למה התירו לעבור על מצוה מה"ת לעולם בהם תעבודו משום מצוה מדבריהם להשלים המנין להתפלל בעשרה משום דהתורה אמרה ויקרא כ"ה מהם תקנו עבד ואמה וכו' לעולם בהם תעבודו נראה להדיא שעבדים אלו קנין כספו וממונו הוא וכמו שיוכל לוותר ולפזר ממונו אפילו על מצוה קלה מדבריהם ה"ה שיוכל לוותר ולשחרר עבדו שהוא קנין כספו ע"כ לפ"ז דוקא מצוה זו דלעולם בהם תעבודו יוכל לעבור אפילו משום מצוה דרבנן אבל מצוה אחרת של תורה לא כגון ביום א' דר"ה שבמקום אחד יש שופר ולא מנין ובמקום אחר שמתפללים חסר אחד ממנין אין אומרים שילך למקום המתפללים להשלים המנין ולא לתקוע בשופר שהוא מצוה מה"ת אבל בחוה"מ סוכות שנטילת הלולב הוא מדבריהם אם א"א בשום אופן לקיים מצות הלולב אם ילך למקום אחר להשלים המנין שהוא מצוה דרבים עדיף טפי ובפרט שלא ליטול הלולב הוא שב ואל תעשה ור"א ששחרר עבדו היה בקום ועשה [ועיין מג"א ריש סי' תרנ"א ובפמ"ג שם]. נלענ"ד מה שמצינו הרבה פעמים בדברי חז"ל ובפוסקים שיש אימתא דצבורא שר"ל יען אמרו חז"ל כל בי עשרה שכינתא שריא עיין ברכות דף ו' ע"א וע"כ אימה נופלת עליו מפני כבוד השכינה. סימן נ"ה נראה לענ"ד מה שכ' בשו"ע בסי' תרי"ח ס"י חולה שהוא צריך לאכול ביו"כ צריך לומר יעלה ויבא בברכת המזון ומפלפל במג"א סק"י אם צריך לקדש ולברך על לחם משנה לדעתי זה אינו אלא בסתם יום כפורים כסברא שלו וביום כפורים שחייב להתענות לא חייבה התורה כ"ז ליחיד הצריך לאכול אבל יום כפורים שחל בשבת חייב לקדש ובלחם משנה ולומר רצה בברכת המזון משום שהוא שבת רק כיון שהתורה אסרה לאכול ביום זה אינו יכול לקיים מצות אלו אבל מי שהותר לו לאכול ביום כפורים חייב בכל זה משום שבת אפילו אם אוכל פחות משיעור רק כזית יוכל לקדש על כזית פת כמובא בשו"ע הל' שבת בפוסקים שמי שאין לו אלא כזית פת בשבת שיוכל לקדש ולברך ברכת המזון על כזית זה. מה שאיתא בס' התעוררות תשובה ח"ג סי' ט' ששירי מצוה כשירין בכל המצוות ולא רק בגרדומי תכלת ושיירי אזוב נראה לי שהיינו דווקא אם בא הפסול ע"י עשיית המצוה כגון שעל ידי נענוע הד' מינים נעשו פסולים אז נידון כשיירי מצוה אבל בא הפסול ממקום אחר כגון שאחר שקיים המצוה נפסל הלולב אינו נידון כשיירי מצוה כי בשיירי תכלת ואזוב נתמעטו ע"י רוב התשמיש בהם וודאי אם תקע למשל בשופר וע"י התקיעה נסדק יש לדון כשיירי מצוה ויש להשיב כי טעם שופר שנסדק שהוא פסול משום דהוי כשתי שופרות כדאי' בשו"ע או"ח סי' תקפ"ו ס"ח ובמג"א סקט"ז ולא יהיה עדיף שיירי המצוה ממצוה עצמו ואי' שם ס"כ שאם נתן שופר בתוך שופר ונשתנה הקול עי"ז לא יצא ששופר אחד אמר רחמנא ולא ב' שופרות וכיון שנסדק כולו הוי פסול משום ב' שופרות פשיטא דאי אפשר להתיר משום שיירי מצוה. ומה שמפלפל שם שתכלת ואזוב הוי כשתי כתובים הבאים כאחד זה אינו דדוקא אם השני כתובים מלמדים דבר אחד ממש אבל הכתוב ולקחתם אגודת אזוב בא ללמד שאזוב צריך להיות אגודה ופסוק ולקח אזוב וטבל במים איש טהור בא ללמד שאם נשתייר מעט מהאגודה כשר עוד להזות בו. סימן נ"ו מעולם תמהני האיך היה יכול הכהן גדול ביום כפורים ובפרט בשנת העבור שהי' יום קצר לעשות כל עבודת יום הכפורים בקרבנות ולהקטיר כל אבר ואבר של הקרבנות הן תמידים הן מוספים הן הקרבנות הבאים מחמת יום כפורים בעצמו ובפרט שאחר גמר עבודת פנים היה צריך להמתין עד שבא השעיר למדבר ואח"כ כאשר בא השעיר למדבר התחיל לקרות בתורה ולפי החשבון דמשנתינו היה י"ב מילין מירושלים עד הצוק והוא יותר משלש שעות ובפרט לשיטת הרמב"ם שמיל הוא כ"ד חלקים משעה והוי לערך חמשה שעות א"כ האיך היו מספיקין שאר השעות ביום לכל עבודתו ודקדקתי בלשון הרמב"ם הל' עבודת יום כפור שלא היה