התעוררות תשובה חלק ד רצז

שלא יעורר אדם על מתו שלשים יום קודם הרגל האם גם קודם ראש השנה אסור [כבר נסתפק כן הפמ"ג שם במשבצות אות א'] ויש לומר עפי"מ שמבואר שם בגמרא מועד קטן דף ח' ע"א וברא"ש שם דהטעם שיבטל עי"ז לעלות לרגל לירושלים וכיון שראש השנה אינו חייב בעליית רגל לא שייך טעם זה ומותר אבל לפי הטעם שיתבטל עי"ז משמחת יו"ט י"ל דאסור לפי מה שפסק הטור והשו"ע שם סי' תקצ"ז כאותן הפוסקים שראש השנה חייב בשמחה א"כ אסור גם בראש השנה ועוד לפי מה שכתב המגן אברהם שם שאפילו מתענה תענית חלום בראש השנה לא יתענה אלא ביום אבל בלילה אסור י"ל לאותן שיטות שסוברים שמותר ומצוה להתענות זה דוקא ביום אבל בלילה אסור ויש להחמיר ותמוה לי שלא עורר א' מהראשונים או האחרונים ראיה שראש השנה אסור להתענות וחייב בשמחה מזה שכל השבותים שהתירו חכמים ביו"ט משום שמחת יו"ט כולם מותרים הם גם בראש השנה כמו בכל ימים טובים ואין שום חלוק ביניהם ואם מצוה להתענות בר"ה למה יהיו מותרים אותם שבותים שהתירו חכמים סופן משום תחלתן משום דלמא אתי לאימנועי משמחת יו"ט מוכח מזה דחייב בשמחה מן התורה הגם שלא כתוב להדיא שמחה בתורה הלא גם בחג המצות לא כתיב שמחה ואעפ"י כן חייב בשמחה מן התורה כמו שאר ימים טובים דהוקשו כל המועדים זה לזה עיין ראש השנה דף ד' ע"ב. סימן נ' נשאלתי מתלמיד אחד הא דאיתא בשו"ע או"ח סי' תקנ"ט שמותרים בעלי ברית לאכול בט"ב שנדחה לפי שיו"ט שלהם הוא ובמג"א סקי"ב כתב שאבי הבן והמוהל והסנדק הם בכלל כדאי' שם ס"ח ושאל התלמיד אם משלמים להמוהל בעד זה אם גם אז נחשב בכלל בעל ברית כיון שעושה המצוה בעד תשלומין ולא לשם מצוה והנה באמת המג"א בסי' כ"ח ס"ח מסופק בזה דאיתא שם כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן פטורין מכל מצות האמורות בתורה אם עושין כדי להרויח אם ג"כ פטורין הן ומחלק שם שאם עיקר כוונתם לשם מצוה הגם שמרויחין ג"כ הם בכלל עוסקי מצוה שפטורין עיי"ש ויש לומר שהוא הדין בזה אם עיקר כוונת המוהל לשם מצוה רק אבי הבן ושאר קרובים נותנים לו מתנות מדעת עצמן בעד זה הרי הוא בכלל בעלי ברית. סימן נ"א נסתפקתי אם שנים באו לב"ד להעיד על החודש ביום האחרון שכלו להם י"ג ויום אחד אם יקבלו הב"ד עדותם ויקדשו החודש א"כ כלה להם י"ג שנה וכשרין להעיד הגם שבשעת עדותן אינם ראויים עוד להעיד מ"מ הוה כגינה וחצירה באין כאחד ואם קדשו הב"ד החודש עפ"י עדות היה כחצות היום ובאו עדים אחרים והעידו עליהם שאכלו בבוקר טריפות והתרו בהן שלא יאכלו וא"כ המה פסולים לעדות כמבואר בסוף פ"ק דר"ה שפסולי עדות פסולין להעיד על החודש ממילא עדות החודש בטילה ואינם נעשים גדולים ולא הוי בני חיובא ואין הזוממין יכולין להזים עדים הראשונים ואם יזומו עדים אלו ולא נפסלו עדות החודש העדים האלו פטורים כי ע"י עדותן אינם יכולים לעשות רע לעדי החודש ואם הוי עי"ז עדות שאי אתה יכול להזימה בטלה עדותן של הראשונים ועדי החודש בחזקת כשרות ונתקדש החודש ואין סברא לומר אתם אפי' מוטעין היינו אם הב"ד נשארו בטעותן אבל אם נתגלה להם טעותן נתבטלה העדות כמבואר ברמב"ם הל' קה"ח שמאחר שקדשו הב"ד את החודש עפ"י איום וכדומה ונתברר להם שלא הי' כך צריכין לחזור ולקבוע החודש בזמנו] ובפ"ג ה"ט מוכח מהרמב"ם שאם באו עדי הזמה קודם שקדשו החודש מאיימין עליהם משמע שאם לא קבלו העדים האיום מקבלין עדי הזמה ונתעבר החודש ובאמת ברמב"ם הל' קה"ח פ"ז ה"ז אי' להדיא שאם קדשו הב"ד החודש ונמצאו זוממין בעדות זו ה"ז מקודש ולא נמצא למפרשים שם מאין יצא לרבינו זה וצ"ל כיון שבשעת הקידוש היו מוטעין אפילו נתגלה להם אח"כ שהי' מוטעין הר"ז מקודש. נסתפקתי אם נתגלה להב"ד שהעדי החודש פסולין מדרבנן כמבואר במס' ר"ה כ"ב ע"א במתני' כל פסולי עדות דרבנן פסולין לעדות החודש והב"ד קדשו החודש ע"י שלא ידעו שהמה פסולי עדות ואח"כ נתגלה לב"ד טעותם שקדשו החודש ע"י פסולי דרבנן אם מועיל הקידוש כיון שהם כשרים מה"ת (עיין רפ"ח דיומא ומל"מ הל' תרומות פ"ז). ועל הספק הראשון י"ל כיון שבשעת העדות לא