התעוררות תשובה חלק ד רצו

ואם חל יו"ט שני במוצאי שבת שצריך להבדיל ולאמר בין קודש לקודש ישמע קידוש והבדלה מאחרים ואז לא יוכל להבדיל במוצאי יו"ט בברכת המבדיל בין קודש לחול משום ממ"נ כדכתבנו לעיל ואם גם יו"ט שני אצלו חול היה אבל בזה לא יוכל להבדיל מצד שבת ויש לו תשלומין כל שלשה דלמא באמת יו"ט הוא והיה צריך להבדיל בין קודש לקודש ודלמא חול הוא והיה צריך להבדיל בין קודש לחול מצד ספק לא יכול להבדיל כלל משום ספק ברכה לבטלה אבל בתפלת י"ח שמתפלל בליל יו"ט שני של מוצאי שבת על אופן שכתבנו לעיל יוכל לומר ותודיענו אפילו אם הוא חול לא הפסיד במה שאמר ותודיענו ואריכות הלשון שסדר הבדלות הוא מונה כדאיתא בגמרא פסחים דף ק"ג ע"ב המבדיל לא יפחות משלש ולא יוסיף על שבע ודבר פשוט הוא שאם חל יו"ט במוצאי שבת ולא הבדיל אם מבדיל בתשלומין בשלשה ימים אחר שבת צריך לומר המבדיל בין קודש לקודש הגם שאתה חול כיון שהוא משום תשלומין צריך לברך בהבדלה כמו במוצאי שבת וראי' ממג"א סי' רצ"ט ס"ק ט' שכתב שאם חל ר"ה ביום שלישי והתענה ממוצאי שבת עד ליל יו"ט שצריך להבדיל בליל ר"ה על כוס אחד ולומר המבדיל בין קודש לחול וקידוש על כוס אחד קידוש של יו"ט ולכאורה יש לומר אם הוא מסופק אם צריך לעשות יו"ט שני לפי פלוגתת הפוסקים לפי מה שמביאו בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב בש"ך בכללי הוראה אם כו כיון שיום טוב שני הוי מדרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא אבל מדברי הרמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ד' הלכה ט' שבמקום שמסופקים אם באו שמה השלוחים בזמן שמקדשין על פי ראייה אימתי קידשו החודש צריכין לעשות שני ימים מספק כמו רוב העולם הלא כיון שעתה אנן בקיאין בקביעא דירחא יו"ט שני אינו אלא מדברי סופרים אם כן הוי ספק דרבנן ולמה יעשו שני ימים אפילו יחיד הדר לבדו במקומות המסופקים צריך לעשות שני ימים כדמשמע מהרמב"ם ואין לחלק בין אם הספק על המקום אם באו שמה שלוחים או אם הספק על הגברא וצריך לומר מעיקרא החמירו ותיקנו לעשות שני ימים טובים אפילו באופן הזה וחמור משאר ספיקא דרבנן כמו שבני ארץ ישראל שבאו לחו"ל ופטורים מלעשות יו"ט שני מכל מקום במלאכה אסורה אפילו בצינעא מפני שמנהג גדול שנתפשטה בכל הגולה וחמור מאוד כדאיתא כל זה בשו"ע סי' תצ"ו סעי' ד' ובמגן אברהם שם החמירו חכמים גם לבני ארץ ישראל שאסורים במלאכה וק"ל. סימן מ"ז מה שמסופק בספר התעוררות תשובה אם חל יום טוב ראשון בשבת אם נאמר שחייב בקרבן ראייה באותו יום ורק מחמת שבת אנוס הוא שלא להקריב או נאמר שאם חל יום ראשון בשבת אינו חייב מעיקרו ונפק"מ אם בשבת חל החיוב והיה חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני אז פטור מתשלומין אבל אם ביום שבת לא היה עליו חיוב ונתפשט ביום שני מחוייב בראייה והנה תנן בחגיגה דף י"ז ע"א ומודים שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח אחר השבת מוכח להדיא שהיה עליו החיוב ביום שבת וחייב בתשלומין אחר השבת וי"ל כיון שחל בשבת בא עיקר החיוב ביום שני ונפק"מ חיגר שנתפשט ביום שני והנה י"ל מגמרא שם דף ט' ע"ב שסובר ר' יוחנן שזמן חיוב הקרבן היה כבר בלילה הגם שאינו יכול להקריב בלילה מכל מקום החיוב מוטל עליו כבר בלילה עיין שם באריכות: סימן מ"ח לדעתי אנשים שטבעם אם יש להם לעשות דבר מה לפי חולשת עצביהם הם טרודים עי"ז במחשבתם עד שיעשו הדבר המוטל עליהם מותר להם לעשות הענין שמוטל עליהם גם בחול המועד הגם שיכול לעשות הדבר גם לאחר המועד מכל מקום כיון שעי"ז אינם מיושבים בימי המועד מותר הוא לעשותו כמו שמותר לעשות כמה מלאכות בסוסו וברכבו כדי לטייל במועד כדאי' בשו"ע סי' תקל"ו וכן כל הרפואות מותרות בחוה"מ ויישוב הדעת לא יגרע מזה וי"ל כמו שראיתי שעשה אאמו"ר זצ"ל שהיה כותב על לוח ברמז ובקצור מה שעליו לעשות שלא ישכחם ואין לומר שיהי' מותר לכתוב הכל באריכות כמובן. וכן בדברים שיש לחוש שיוטרד על ידם אם לא יעשה הדבר מותר לעשותו קודם התפלה כדי שיהי' מחשבתו פנויה להתפלל כהוגן. סימן מ"ט נסתפקתי עפ"י מה דאי' בש"ע או"ח סי' תקמ"ז