התעוררות תשובה חלק ד רצג

חשון ביום ב' חשון מלא ר"ח כסליו ביום ד' כסליו מלא ר"ח טבת ביום ו' טבת חסר ר"ח שבט בשבת שבט מלא ר"ח אדר ביום שני אדר ראשון מלא ר"ח אדר שני ד' אדר שני מלא ר"ח ניסן ביום ששי ויהיה שבועות ביום חמשים שהוא בשבת ניסן חסר הוה ר"ח אייר בשבת שהוא ר"ח השני בשבת ואתיא הברייתא כאחרים. סימן מ"ד בספר התעוררות תשובה חלק ג' סי' ס"א בד"ה בספר ה"ת כתב שם וז"ל תנור המחובר צריך שבירה כמו שאינו מקבל טומאה ולא בעי נתיצה כיון דמחובר לקרקע וחשוב כקרקע ע"כ וראיה זו טעות סופר הוא כי המעיין במס' כלים פרק ה' מ"ו וברע"ב שם שלאחר שהוסק התנור כולי עלמא מודים דמקבל טומאה בתלוש ומשמע שם שמכש"כ שמקבל במחובר ואי במחובר בעי נתיצה מכש"כ בתלוש. איתא בביצה דף ל"ו ע"ב כל שחייבין עליו ביום טוב משום שבות משום רשות ומשום מצוה וכו' ואלו הן משום רשות אין מקדשין וכו' ולא מייבמין והקשה בטורי אבן דקתני משום רשות אין מקדשין ולא מייבמין והא תנן במועד קטן דף י"ח ע"ב אין נושאין נשים במועד וכו' ולא מייבמין ובגמרא הטעם משום מניעת שמחת הרגל ולשמואל משום דאין מערבין שמחה בשמחה דכ' ושמחת בחגך ודרשינן ולא באשתך והוא דרשה מן התורה ולא אסמכתא כנראה מדברי התוספות כתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר לה ונלענ"ד ליישב די"ל דעיקר שמחה איננו רק בנושא בתולה משום שהיא כורתת לו ברית וביבום אם מייבם אשת אחיו מן האירוסין ולא מבעיא קאמר לא מבעיא בתולה פנויה אפילו בתולה שהיה לה כבר בעל ג"כ אסור אבל אם איננה בתולה אין השמחה גדולה כל כך והא דתני ומחזיר את גרושתו י"ל דמיירי בגרושתו מן האירוסין הגם שהיא בתולה אעפ"י כן מותר אבל ביום טוב אסור משום שבות אבל לדברי התוס' כתובות הקושיא מעיקרא ליתא דאי' שם בגמרא דנערה מעשי ידיה של אביה כיון שנתנה התורה לו רשות למסרה לחופה והא מבטל אותה ממעשי ידיה שמע מינה דמעשה ידיה לאביה ומדחי שם הש"ס דמסר לה בשבתות וימים טובים והקשו בתוס' בימים טובים אסור משום אין מערבין שמחה בשמחה והיא דאורייתא ותירצו דמיירי בתוספות יום טוב שהיא אסורה במלאכה משום יום טוב ואין מערבין שמחה לא שייך בזה דתוספות יו"ט אינו אלא לענין שביתת יו"ט ולא לענין שאר מצוות הנוהגות ביו"ט אי נמי דנשואין בלא סעודה הגם דבגמ' יבמות פרק החולץ משמע דגם בנשואין בלא סעודה שייך שמחה מכל מקום אינו שמחה גדולה כל כך שיהיה בה משום אין מערבין שמחה בשמחה כפי זה נכון כיון שבתוספות יו"ט מן התורה מותר אסרו משום שבות. ועי"ל באמת אם נושא ביו"ט עובר בעשה של ושמחת בחגך אבל לא מצינו שאם אחד כבר עבר מצות עשה שיהו מכין אותו מכת מרדות אבל אם עבר על שבות מכין אותו מכת מרדות. ועל דברי התוספות יש לעורר דתוספות יו"ט אינו אלא עשה ואמרינן במס' סוכה דף כ"ח ע"א דנשים פטורות מתוס' יו"כ משום דהוא רק עשה והוי מעשהז"ג רק ילפינן האזרח לרבות הנשים ואין זה אלא לענין יום הכפורים וא"כ אם גם מסר אותה בתוספות יו"ט הלא מבטל אותה ממלאכה דהיא מותרת לעשות מלאכה אז ואין לומר דגילה לן קרא ביום הכפורים וילפינן מינה יום טוב דהא יו"ט קיל מיו"כ ועיין בהתעוררות תשובה חלק ראשון סי' מ"ש בזה. סימן מ"ה נשאלתי מתלמיד אחד מירושלים שלמד פה בישיבה ודעתו לחזור איך ינהיג ביום טוב שני וידוע שלרבותינו האחרונים ז"ל דעות חלוקות בזה [עיין בשערי תשובה או"ח סי' תצ"ה] ונ"ל כך שיניח תפילין בלא ברכה ויאמר בהם ק"ש בצנעא כדאי' בפ"ח שם ויתפלל שמ"ע של חול ויזכיר בברכת שמע קולינו ושמחנו ביום חג פלוני הזה ויהיה כוונתו בתיבת הזה חג הזה שהוא בחו"ל שלא יאמר שקר לפני הקב"ה כדאי' בשו"ע שהמתפלל בשבת ויו"ט תפלת חול והזכיר בתפלה מענינא דיומא שיצא בזה ואין צריך לחזור ולהתפלל וברכת הלל יכוון לצאת בברכת השליח צבור ויענה אמן ואם הוא ביחיד יאמר הלל בלא ברכה וכיון שהוא אומר הלל מספק אין בו משום חשש כל הקורא הלל בכל יום הר"ז כמחרף ומגדף תפלת מוסף יתכוון לשמוע מפי שליח צבור בחזרתו בקול רם הלא מי שטעה ולא הזכיר יעלה ויבא בר"ח וחוה"מ צריך