התעוררות תשובה חלק ד רצב

תענית לתעניתו מפני שביטל עונג שבת אבל זה לא היה מחוייב מעיקרא לאכול אדרבה כיון שאכילתו צער הוא לו וקצת ראיה לדבר ממה דאיתא בשו"ע הל' ר"ה סי' תקצ"ז ס"ג בהג"ה שכשמתענה תענית חלום בראש השנה אינו צריך לישב תענית לתעניתו כיון שלמקצת רבותינו מצוה להתענות בר"ה וברשות התענה ועשה מצוה וספיקא להקל כי למיתב תענית לתעניתא אינו אלא מדרבנן. סימן מ"ב פסחים ס"ו ע"א בתוס' ד"ה מה לתמיד שכן תדיר הקשו בתוס' על מה שדרש הלל שפסח דוחה שבת ק"ו מתמיד והשיב שק"ו פריכא הוא מה לתמיד שהוא כליל ותדיר ותימה ונילף מבינייהו דתמיד ומילה או משתי הלחם גרידא דדחי שבת ובמהרש"א שם לא משתי הלחם לבדו נילף פסח שי"ל מה לשתי לחם שהם באים להתיר כדאי' במנחות אלא מאחד מבינייהו מתמיד או מילה ושתי הלחם ונלענ"ד ליישב מתמיד ומילה לא נוכל למילף במה הצד ואם תאמר תמיד מפני שהוא קרבן ציבור דוחה שבת משא"כ פסח מילה יוכיח וא"ת מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות תמיד יוכיח לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם ששניהם דוחים שבת ה"ה קרבן פסח דוחה שבת וזה כוונת התוספות והנה דבר שנילף במה הצד נדחה בפירכא כל דהוא כדאי' בחולין קט"ו ע"ב והנה פסח לא נוכל למילף מתמיד ומילה במה הצד שיש להשיב מה לתמיד שהוא מתיר היינו שמתיר להקריב קרבנות על המזבח שקודם התמיד אסור להקריב שום קרבן הגם שבדיעבד אם הקריבו כשרים [כדאי' במנחות מ"ט ע"ב] מ"מ פירכא כל דהו הוה ומילה ג"כ מתיר שיוכל לאכול קדשים אם נמול או הכהן שנמול ניתר בתרומה משא"כ ערל וא"כ לא נוכל לילף פסח לא ממילה ותמיד ולא משתי הלחם שעל כולם יש להשיב שהם באים להתיר משא"כ פסח. סימן מ"ג בירושלמי פסחים ריש פרק אלו דברים לא ידעו בני בתירא אי פסח דוחה שבת והשיב להם הלל הלא יש לנו מאה פסחים שדוחים את השבת [היינו שני תמידין שמקריבין בכל שבת] אית תני תנייא מאה פסחים ואית תני תנייא מאתיים פסחים ואית תנייא שלש מאות פסחים ע"כ ומפרש בירושלמי הא דתני מאה פסחים היינו שני תמידין עולת תמיד שמקריבין בכל שבת הא דתניא מאתיים פסחים היינו עם קרבן מוסף של שבת והם שני כבשים בני שנה חמשים שבתות בכל שנה עולים מאה ועם השני תמידים מאתיים והא דתניא שלש מאות צ"כ על אופן אם חל ר"ה בשבת שמקריבין כוסף על מוסף שבת פר אחד איל אחד שבעה כבשים ושעיר חטאת המה עשרה ועוד מוסף ר"ח שני פרים איל אחד שבעה כבשים ושעיר חטאת המה ביחד אחד עשר ועם מוסף ר"ח המה אחד ועשרים קרבנות ובאותו שנה חל יום ראשון של סוכות א"כ בשבת ומקריבין למוסף היום שלשה עשר פרים שני אלים ארבעה עשר כבשים וחטאת אחד עולה ביחד שלושים קרבנות וגם שמיני עצרת חל בשבת שמקריבין פר אחד איל אחד ושבעה כבשים ושעיר חטאת המה עשרה ואם חל באותו שנה שבועות בשבת מקריבין למוסף היום פרים שנים איל אחד שבעה כבשים ושעיר חטאת והמה אחד עשר ועל שתי הלחם מקריבין שבעה כבשים פר אחד אילים שנים שעיר לחטאת ושני כבשים לזבח שלמים ביחד שלשה עשר עם קרבן מוסף עולים לעשרים וארבעה ובאותו שנה ראש חדש יחול בשבת שני פעמים ומקריבין במוסף ר"ח אחד עשר קרבנות שהם שנים ועשרים וחשבון כלם עולים לתשעים ושבעה קרבנות ושבת שבתוך הפסח א"כ עולה יותר ממאה ואח"ז ראיתי שכבר פירש כן בקרבן העדה במקומו. ועכשיו נחשוב האיך יכולים כל אלו לחול בשבת בשנה אחת כי כאשר קדשו על פי הראיה אליבא דאחרים עיין מס' ראש השנה ובערכין שעצרת פעמים בחמישי בסיון ופעמים בששי בסיון ופעמים בשביעי ואין מעברין בשנה לא יותר משמנה ולא פחות מארבעה חדשים א"כ אם ר"ח חל בשבת תשרי יהיה ר"ח חשון ביום ב' חשון מלא יהיה ר"ח כסליו ביום ד' כסליו מלא יהיה ר"ח טבת ביום ששי טבת מלא יהיה ר"ח שבט ביום א' שבט מלא ר"ח אדר א' ביום ג' אדר א' מלא ר"ח אדר שני ביום ה' אדר שני חסר הוה ר"ח ניסן ביום ששי ועצרת חל ביום חמשים שהוא בשבת ניסן חסר חל ר"ח אייר בשבת אייר חסר ר"ח סיון ביום ראשון תמוז חסר ר"ח אב ביום ב' ואולי בחשבון אחר ימצא שיחול שני פעמים ר"ח בשבת חוץ ר"ה שחל בשבת וזה הוא החשבון ר"ה חל בשבת תשרי מלא ר"ח