התעוררות תשובה חלק ד רצא

כזית מצה באחרונה והא אפילו מן המנחה אסור לאכול ותירצו בסעודה אחת מותר כי יזהר שלא יאכל כל שובעו כדי שיוכל לאכול כזית מצה באחרונה אבל אם אוכל איזה שעות קודם אז יתמלא האיצטומכא ע"י העיכול ולא יכול לאכול וזה י"ל כוונת ר' יוסי שאם אוכל מן המנחה ולמעלה אז ימשיך בסעודתו עד שתחשך וכשתחשך יאכל כזית באחרונה וזה אוכל והולך עד שתחשך. סימן מ' בסוגיא מצות צריכות כוונה כבר כתבתי במק"א שגם אם הלכה שמצוות צריכות כוונה י"ל שבדברים שנעשה תכלית המכוון מהמצוה יצא בה אף בלא כוונה למשל שאכל מצה בליל פסח ובפרט שאומר עליו מצה זו שאנו אוכלים וכו' וזוכר ע"י אכילתו תכלית המכוון במצוה זו הגם שלא נתכוון שעושה דבר זה לשם מצוה וכן במרור משום שמררו וכו' וכן ביו"ט שמצוה הוא להיות שמח וטוב לב אם אוכל בשר שלמים או יין ישן הגם שאינו מתכוין שעושה זה לשם מצוה כיון שעי"ז הוא בשמחה נתקיים תכלית כוונת המצוה וכן אם נותן לעני מתנה הגם שלא נתכוין לשם מצוה יש לו מצוה ולא יהא גרוע שאבד לו סלע ומצאו עני שיש לו שכר בזה מכש"כ אם נותן לו בידים ועתה נראה לי ליישב מה שהקשה גאון אחד [עיין כ"ס בשו"ת חאו"ח] עפי"מ שאי' בגמרא ברכות ט"ו ע"א דחרש המדבר ואינו שומע אסור להפריש תרומה לכתחלה מפני שלא יוכל לברך אבל אם הפריש תרומתו תרומה והקשה הגאון זצ"ל הלא פשיטא הוא כיון שברכות רק מדרבנן ואינן מעכבות פשיטא שתרומתו תרומה ויש ליישב לפי שיטת רבינו שמואל אפילו אם מצוות אין צריכות כוונה ויצא בלי כוונה מ"מ היפך כוונה מועיל שלא יצא וכבר כתבתי במק"א שכוונת רבינו שמואל דבר שתלוי בכוונה כמו שנקט כסא דשכרא בידו וחשב בתחלת הברכה לומר בפה"ג בזה מועיל היפך כוונה לבטל כוונה ראשונה אבל אם עשה מעשה בפועל שאכל מצה בליל פסח יצא כי היפך כוונה לא יבטל המעשה יען לא אתי מחשבה ומבטל מעשה כמו אם כפאוהו ואכל מצה ויודע שהוא ליל פסח ואעפ"י כן לא רצה לאכול עד שכפאוהו הלא אין לך היפך כוונה גדולה מזו ואעפ"י כן יצא והנה לפי הנראה מגמרא פסחים דף ד' ע"ב שהכל חבירים אצל בדיקת חמץ אפילו עם הארץ הגם שבדיקת חמץ הוא רק מדרבנן [והוא דבר שיש בו טרחא נאמנין] וא"כ אחר שתקנו חכמים לברך ברכת המצוה והוא אינו מברך מראה בזה שאינו רוצה לקיים מצוות תרומה והוא כמו היפך כוונה ואשמעינן הגמר' דאעפ"י כן יצא ותרומתו תרומה שאין מחשבתו מבטל המעשה של הפרשה ואעפ"י שתרומה גם במחשבה נעשית תרומה שאם חשב שמה שבצד דרומו של הכרי יהי' תרומה וסמוך לו המעשר הוה תרומה וילפינן מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם מ"מ כיון שמחשבה זו מועיל שזה יהיה תרומה ומתיר את הטבל נחשב מחשבה זו למעשה כדאי' להדיא בקידושין דף כ"ט ע"א ועיין בפירש"י דגולמי כלי עץ שעתידין לשבץ ולכרכר וכו' אינן מקבלים טומאה כיון שעדיין לא נגמר מלאכתן חשב עליו שלא לשבץ ושלא לכרכר נעשית ע"י מחשבה זו כלי גמורה ומקבל טומאה מכאן ואילך חשב אח"כ לשבץ ולכרכר אותו כלי אינו יוצא מידי קבלת טומאה הגם שמחשבה מבטל מחשבה כיון שע"י מחשבתו הראשונה מקבל טומאה הוי כמעשה ואין מחשבה שניה מוציא מידי מעשה ה"ה י"ל בזה כיון שבמחשבתו נעשית תרומה הוה כמעשה ואין מחשבה מוציא מידי מעשה. סימן מ"א נסתפקתי המחמירים מחמת שיראים שלא התנהגו באפיית מצות כראוי לשמרם מחימוץ ומנשהו חמץ אינם אוכלים מחמת זה כל הפסח מצות רק כזיתים המחוייבים לאכול בב' לילות הראשונות אי שפיר עבדי לפי מה דמבואר במג"א סי' תע"א וסימן קפ"ח שלאכול כזית פת בשבת ויו"ט בלילה ויום הוא דאורייתא אם יש להחמיר בזה לבטל מצות התורה ועלה בדעתי לפ"מ דאיתא באו"ח סי' רכ"ח מי שרגיל לישב בתענית תמיד ואכילתו מזיק לו אין צריך לאכול בשבת ויוכל להתענות שתכלית האכילה הוא העונג והשמחה וכיון שמצטער באכילה מתבטל מעונג ושמחה עי"ז ולכן אינו מחוייב לאכול וכן נהג ר' יודא החסיד ז"ל וא"כ אם יאכל מצה ובכל היום עולים הרהורים בלבו וירא אולי לא היו כשרים כראוי ולבו נוקפו כל היום מזה ומצטער עי"ז מחמת ספיקתו פטור מאכילה אפילו מתענה כל היום מטעם זה אינו צריך לישב תענית לתעניתו כמי שמתענה בשבת ויו"ט תענית חלום שמחוייב לישב