התעוררות תשובה חלק ד רצ

סימן ל"ח אות א'. בתוספות פסחים ל"ה ע"ב ד"ה מי פירות איתא וז"ל ורש"י מסתפק במי ביצים אי הוה מי פירות לפי שאנו רואין שהעיסה נעשה עבה יותר מבמים ע"כ ונלענ"ד להביא ראיה לספיקת רש"י ז"ל דבגמרא חולין דף צ"ז ע"ב אי' ביצה בששים ואינה מן המנין ומקשה בגמרא הא אמרי אינשי מיא ביעה בעלמא הוא [ואינו אוסר] ותירץ דמיירי בביצה שיש בו אפרוח אלמא דנקטינן להלכה דביצה מיא בעלמא ודינו כמים וכ"פ רש"י שם דף ס"ה ע"ב ד"ה מותרות כיון שרואין שהעיסה נעשית עבה דינו כמים שמחמיץ ולשיטת ר"ת יש ליישב לפי מה דאי' שם דף ס"ה ע"ב בתוספות ד"ה גיעולי דזה דוקא אם הביצה בקליפתה אז אינם אוסרות אבל בקליפות אוסרות וא"כ ע"כ טעם ביצים ממש יש בהם ורק אם הן בקליפתן הפליטה היוצא דרך הקליפה היא כמים ואתיא שפיר. אות ב' מה שתמה המג"א באו"ח סי' תס"ח סקי"ב על דברי המרדכי שכתב שאינן בקיאין בעניני חומרי המקום שהלך לשם מה בקיאות שייך בזה, נ"ל ליישב דהנה אם המה מחמירים בדבר שסוברים שהדבר אסור ואח"כ באו למקום אחר וביארו להם בראיות ברורות שהוא טעות כי הדבר מותר הוא אזי מותר לעשות כדברי השני יעויין בשו"ת כ"ס חיו"ד] אבל אם נהגו חומרא אעפ"י שיודעין שהדבר מותר עפ"י הדין ונהגו כך משום פרישות וכדומה אסור לנהוג קולא גם במקום שאינן נוהגין בפרישות זה כמבואר ביו"ד סי' רי"ד ולפ"ז י"ל שזה כוונת המרדכי שאין אנו בקיאין בחומרי מקום וקולו אם נהגו כך משום שסבורים היו שהוא אסור או משום פרישות בזה אינן בקיאים מאיזה טעם נוהגים כך. סימן ל"ט במתניתין בפסחים דף צ"ט ע"ב ולא יפחתו לו מארבע כוסות ודקדקו בתוספות ד"ה לא יפחתו מדקאמר לו משמע דוקא בעל הבית מחוייב בארבע כוסות אבל לא בני ביתו עיי"ש בתוס' וי"ל הטעם דארבע כוסות שחייבין בהן עד שאם לא נתן לו הגבאי מוכר כסותו או משכיר עצמו הטעם משום פרסומי ניסא וא"כ אם כבר יש לו לבעל הבית על שולחנו ארבע כוסות אז כבר מפרסם בזה הנס ולכן אין נותנין לבני הבית מן התמחוי כי פרסום נס כבר נתקיימה ואין עליהם החיוב אלא כשאר מצוות וראיה לדבר ממה שפסקינן בקריאת מגילה וצריך לקראו בעשרה משום פרסומי ניסא אבל אם קראו כבר באותו העיר בעשרה כבר נתפרסם הנס ואז היחיד יכול לקראו ביחידות כדאי' בשו"ע או"ח סי' תר"צ סי"ח והלא היחיד מחוייב לקרא המגילה אבל הפרסום כבר נעשה כן גם בזה כיון שמתפרסם הנס בביתו ע"י ארבע כוסות של בעה"ב די בזה. שם בתוספות ד"ה לא יפחתו מפלפלים התוס' אם הגבאי צריך ליתן ד' כוסות לעני או שהעני לא יפחות לו וסיים התוס' שרשב"ם פי' ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה וי"ל המשך סיום זה כי מפרשים בזה למה צריך הגבאי ליתן להעני ד' כוסות יען שהם מרמזים על ד' לשונות הגאולה ופרסומי ניסא שייך בזה לכן צריך הגבאי ליתן לו הגם שנר חנוכה ג"כ פרסומי ניסא הוא ואעפ"י כן לא מצינו שיהא חיוב על הגבאי ליתן לעני כי בנר אחד סגי לכל ב"ב ורק לחצי שעה ואין שכיח עני כזה.] שם דף ק"ח אי' ת"ר הכל חייבין בד' כוסות אחד אנשים ואחד נשים ואחד קטנים אמר"י מה תועלת לקטנים ביין אלא מחלק להם קליות ואגוזים כדי שישאלו ויש לדקדק מה השיב ר"י הלא הקטנים אינם חייבים במצות אלא על האב מוטל לחנכו וי"ל אחז"ל כשם שיין יפה לזקנים כך הוא רע לקטנים והנה המג"א סי' שמ"ג סק"ג הביא בשם הרשב"א הגם שספי ליה בידים לקטן אפילו באיסור דרבנן אסור מ"מ אם הוא לצורך התינוק יש להקל וא"כ אם התירו בשביל צרכו לספות ליה דבר אסור בידים מכש"כ שלא יחייבו חכמים לחנכו בדבר שמזיק לו וזה שהשיב ר"י מה תועלת לקטנים ביין ודבר בזה לשון נקי ועיין ברש"י בריש מסכתין שכתב אפילו אם אותו הלשון אינו מאוס אם יוכל לדבר עוד יותר נקי יבחר בלשון שהוא נקי ביותר לכן אמר מה תועלת ולא אמר שיין מזיק לקטנים והנה שם בגמרא מביא ע"ז הפסוק ותבחר לשון ערומים וי"ל שמלשון רבים תבחר הנקי יותר. שם בריש פרקין ר"י סבר שאסור לאכול ערב שבת ויו"ט מן המנחה ולמעלה ור' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך תיבת והולך מיותר וי"ל לפ"מ דאי' בתוס' שם ד"ה סמוך שהקשו על הא דתנן לא יאכל סמוך למנחה הא תנן בציקו של נכרי אדם אוכל עד שממלא כריסו ובלבד שיאכל