התעוררות תשובה חלק ד רפט

אסור חמץ ככל איסורים שבתורה ורק בפסח גופיה אסור במשהו ושאר חומרות שאנו נוהגים בהם ג"כ רק בפסח הוא והנה אם הטעם של איסור פירות היבשים הוא מפני שנתייבשו בתנור שאפו בו חמץ וזה הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא החמץ בתנור והתנור בפירות ומקילין בזו באחרון של פסח ממילא גם בערב פסח מותר והטעם השני שאיתא במרדכי כי הפירות יבשים אשר המה מתוקים כאשר נתיבשו יוצא מהם המתיקות ונעשה כקמח על הקליפה אבל הגרועים שבהם אין בהם מתיקות רק דבר מועט ולכן מפזרים על הקליפה קמח להטעות הקונים שיחשבו שהם מהמשובחים המעולים יען שרואים הקמח על הקליפה והקמח יוכל להיות מתבואה שנלתתה קודם טחינה וטעם זה שייך גם בערב פסח אבל כיון שאנו מקילין בדבר זה באחרון של פסח מוכח כי הוא חשש חומרא אפשר להקל גם בערב פסח וצ"ע. סימן ל"ז נסתפקתי מכונות החדשים [מאשיען] שנתקנו לאפיית המצות באופן שע"י המכונה נלוש העיסה ונתגלגלה ונערכת המצה ונאפת ונתגלגלת הכל ע"י המכונה אם במצות שמורה שיוצאים בזה בשני הלילות שצריכה לעשות לשם מצוה וע"י גדולי ישראל שיודעים בבירור שהמה גדולים כדאי' בשו"ע או"ח סי' ת"ס אם הפעולה הראשונה שישראל גדול עושה במכונה הלזו לשם מצות מצה וע"י הפעולה הזאת באורך כמה שעות המכונה עושה פעולתי' אם כל המצות האלו כשרים לצאת בהם ידי חובתם כי נאמר שהכל בא ונעשה ונגמר בכח הראשון שכיון לשם מצוה כי תמיד עוסק בהם ונחשב מה שנעשה ע"י הפעולה ראשונה כאלו הוא עשה הכל ויהי' הדבר מתוקן כך בשמירה ע"י העומדים שם שלא יבא לידי משהו חימוץ. ויש להביא ראי' מש"ע או"ח בה' נטילת ידים בחביות של מים שסתום הנקב שלא יזוב המים מהחביות וכאשר מוציא הברזא ונוזלים המים מן החביות הוי כח גברא אבל על כל שפיכה ושפיכה צריך בכל פעם לסתום הברזא ולפתוח אבל אם החביות מוטה על צדה והנקב למעלה והמים אינם נוזלים ממנה רק הוא מצדד ע"י ברכיו לצדדין שיזלו המים אז כל אלו שנוטלין ידיהם מזו הנזילה כשר ומקרי כח גברא והחילוק מובן מאליו כיון שע"י שהטה החביות בברכיו התחיל המים לצאת ממנה ובא הכל ע"י כוחו אבל אם החביות הי' שופכות מים בלאו הכא ע"י הנקב רק הוא סתום בברזל שלא יזוכו ובהסרת הברזל יוצאים מים אשר בלאו הכא הי' נוזלים מעצמם לכן לא מקרי כח גברא רק בשפיכה ראשונה ויש לעיין ביו"ד סי' קכ"ה סעי' ב' הגם שכח עכו"ם ביין שע"י כחו יצא היין מהכלי אסור בשתי' מ"מ בג' כוחות שנתן הדפים לגלגל להקורה מותר בדיעבד אפי' בשתי' א"כ חזינן בג' כוחות לא נחשב עוד שבא מכחו ומותר בשתי' ה"ה בזה כחות של המכונה נעשה ע"י כמה כלים גלגלים אופנים ודפים וכדומה כמה כחות א"כ לא נחשב כח הראשון כלל ואין לו דין מצה שנעשה ע"י ישראל ואולי יש לומר אם כל הכלים של המכונה הלזו מחוברות יחד ע"י יתדות ברזלים שרויפען בלשון אשכנז] מעשה אומן נחשב הכל ככלי אחד וצריך להתישב בדבר הזה. והנה הבית יוסף ביורה דעה בסימן קכ"ה מביא בשם רש"י שמסופק אם כח כוחו מותר ובשם הרשב"א שאפילו על ידי עשרה כוחות אסור היין בהנאה והכריע הבית יוסף כיון שהוא רק מדרבנן ספיקא להקל וכן פסק בשלחן ערוך לפי זה בנידן דידן היה מקום להקל שמהני כח הראשון על כל הנעשה על ידו אבל לפי הכרעת הבית יוסף להתיר בכח נכרי מפני שהוא רק מדרבנן אם כן בנידן דידן שהוא מן התורה ספיקא להחמיר. [א"ה וי"ל ראי' מהא דפסק התבואות שור בסי' ז' כשיטת הפר"ח דאף אם הגלגל מתגלגלת כמה פעמים מכח הראשון של אדם שחיטתו כשרה גם לאחר שהסיר ידו אע"ג דבסי' ג' פסק דכח כחו פסול בשחיטה אבל אם גלגול הגלגל התחיל ע"י כח אדם הכל כח אחד מיקרי עיי"ש וי"ל]. ראיתי לגאון אחד מתאמץ ליתן טעם ויסוד שהמצות יהיו עגולים דווקא ולדעתי אם היו עושין המצות עגולים בכוונה שיהיו דווקא עגולים אין לבטל המנהג כי בל"ס יש לו יסוד אבל אנו רואים שכל השנה אופין לחמי חמץ ככרות עגולות הן פת קיבר הן פת סלת נקיה רובא דרובא וגם האופים הגוים עושין ג"כ פתם כל השנה עגולות הנוכל לומר שיש קפידא בדבר בל"ס מטבע העשייה והאפייה יותר קל במלאכתם לאפות עגולות ואדרבה חזינן שחביב הרבוע בתוה"ק במזבח הפנימי וחיצון כ' רבוע יהי' גם גבי חושן כתיב רבוע יהי' תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ולחם הפנים ג"כ לא היו עגולים אלא ארוכים ורבועים.