התעוררות תשובה חלק ד רפח

דניחא ליה דאף ר' שמעון מודה דחייב עיין מס' שבת דף ק"ג א' אם בכל השנה ניחא ליה דבר זה אבל בשבת לא ניחא לי' [בפרט אם מתכוין שלא ניחא ליה משום שלא יחלל שבת עי"ז אם יהי' ניחא לי'] אם זה בכלל לא ניחא ליה ופטור כי מה נפקא לי משום איזה טעם לא ניחא ליה ועיין בתוס' בבא מציעא דף ל' ובתוס' פסחים דף כ"ו ע"ב. סימן ל"ד נסתפקתי במחמר אחר בהמתו בשבת שתזמור עצים מן האילן או שתנכש עלים יבשים מן השדה מה שאינם ראוים לה לאכילה [ואין לה נייח] וכוונת בעל הבהמה על שני דברים לרפות הקרקע וגם שיגדלו הזרעים הטובים יותר שחייב על זה משום זורע ומשום חורש אבל אם אינו מכוין לזה שיגדלו הזרעים אז אינו חייב אלא משום חורש כידוע אם חייב שתים משום מחמר ומשום שביתת בהמתו כיון שהבהמה איננה עושית אלא מלאכה אחת רק שתלויה במחשבתו מה דעתו אם מועיל דעתו לזה שנחשב שהבהמה עושה שתי מלאכות וחייב משום מחמר ומשום שביתת בהמתו ופשיטא לי שאם הבהמה עושית שתי מלאכות שונות בבת אחת על ידו שחייב משום מחמר ומשום שביתת בהמתו. ועוד אני מסופק דפשיטא שדין מחמר נוהג בבהמה חיה ועוף אם יש לו קוף שהוא חיה וטבעו שכל מה שרואה שעושה האדם עושה גם הוא אחריו והוא עושה דבר בשבת בפני הקוף והקוף עושה אחריו מלאכה זאת אם חייב בזה משום מחמר ולמשל הוא מוציא חצי שיעור מרשות לרשות והקוף שאינו יודע לדקדק בשיעורין מוציא כשיעור או שהבעל עשה מה כלאחר יד והקוף עושה אחריו כדרכו ויש להביא ראיה ממה שאי' בע"ז דף י"א ע"א שאסור למכור בהמה לנכרי שמא ימכרנה בערב שבת בין השמשות והמשא יהיה על הבהמה והקונה ינסה אותה אז ומרים הבעל קולו ועי"ז הולכת ועובר משום מחמר מוכח שאם נושאת הבהמה ע"י קולו חייב משום מחמר ומכש"כ אם עושה מעשה שעי"ז תעשה הבהמה המלאכה, ועוד אני מסופק אם אחד אומר לחבירו שירחץ ידו על הזרעים בגנתו של המשלח שאם המשלח בעצמו עושה כן הגם שאינו מכוין שיגדלו הזרעים מ"מ הוי פסיק רישא דניחא ליה וחייב אבל בארעא דחברי' אם נטל ידיו פטור משום דלא ניחא ליה כדאי' בשבת ק"ג ע"א א"כ אין השליח עושה שום עבירה ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומחייב המשלח והגאון בית מאיר כתב שבשבת שהקפידה התורה על שביתת גוף לא שייך בזה שליחות וכל זה בשבת דכ' בהדיא למען ינוח אבל ביו"ט דלא כתיב ביה למען ינוח יש לעיין בדבר אם חייב המשלח] ובזה מיושב דברי רש"י דכ' בפ' בא כל מלאכה לא יעשה ופירש"י ע"י אחרים והקשה הרמב"ן אם כוונת אחרים על גוים איננו אלא שבות מדרבנן ואם ע"י ישראל הלא בלאו הכי אסור לישראל לעשות מלאכה ויש ליישב אם מצווה לאחרים על אופן שכתבנו למעלה. סימן ל"ה ראיתי בספר בשם הזוהר שמחיית עמלק יהי' בי"ד בניסן ומרומז בפסוק כי יד על כס ה' היינו י"ד ניסן ואם חל ערב פסח בשבת שיהי' אז עת רצון מאוד אחר חצות בזמן שחיטת הפסח ככתוב כה אמר ה' בעת רצון הראיתיך וי"ל הלא מחיית עמלק מצות עשה ונטילת נשמה בשבת הוא עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה עשה וכ"ת אפילו בנין בהמ"ק אינה דוחה שבת ויום טוב וי"ל שהקב"ה ימחה את עמלק כדכ' כי מחה אמחה את זכר עמלק הגם שיש לפקפק ולומר שגם הדבור יחשב למעשה דאי' בסנהדרין ס"ה ע"א מגדף הוי לאו שיש בו מעשה כי עקימת שפתיו הוי מעשה ואי' במדרש שהקב"ה מקיים כל המצות וי"ל שהקב"ה ימחה אותם ע"י מחשבתו שיעלה בזכר לפני הקב"ה למחות את עמלק ויש להמתיק זה בפסוק כי מחה אמחה את זכר עמלק היינו בזכרון אמחה אותו את זכר היינו עם זכר וי"ל שמחיית עמלק מלאכה שאינה צריכה לגופיה שאינם צריכים לפגריהם רק שלא יהי' בעולם ויותר טוב היה אם לא היו נולדים מעיקרא כדפירש"י שבת צ"ג ע"ב] מטעם זה הוי הוצאת המת מלאכה שאינה צריכה לגופיה אבל לר"י קשה שסבר מלאכה שאינה צריכה לגופי' חייב. סימן ל"ו י"ל לפי מנהגינו המובא בשו"ע או"ח סי' תס"ז ס"ח שלא לאכול פירות יבשים רק באחרון של פסח אם מותר לאכלם ערב פסח אחר חצות אשר אז