התעוררות תשובה חלק ד רפה

לנהוג משמע שאין המנהג פשוט בכל ישראל לומר פ' התמיד במנחה כמו בשחרית ולמה ונלענ"ד כיון שאמרו כבר בשחרית פ' התמיד ובו מוזכר גם הקרבת תמיד של בין הערבים יצאו בזה הגם שאינו בזמן המנחה בדיעבד אינו מעכב וכמו שאחז"ל סוף מס' מנחות העוסק בפ' העולה כאלו הקריב עולה וזה אפי' עוסק בלילה הגם שזמן קרבנות הוא ביום וגדולה מזו מצינו ברי"ף סוף מסכת ר"ה וברמב"ם הל' שופר פ"ג הי"ב שתוקעין במוסף למלכיות תשר"ת לזכרונות תר"ת ולשופרות תש"ת וכתבו שהיה ראוי לנהוג לתקוע בכל ברכה תשר"ת תש"ת ותר"ת אלא שלא רצו להטריח על הציבור כ"כ עיי"ש כיון שכבר יצאו ידי הספיקות בתקיעות של קודם מוסף מכש"כ בזה שיוצאין בדיעבד בהזכרת תמיד של בין הערבים בשחרית משום טירחא דצבורא לא רצו לתקן לקרות עוד הפעם. סימן כ"ו הנה רבים תמהים על תפלת רבון העולמים שאומרים בליל שבת קודש כשבאים מבהכ"נ קודם הקידוש שהוא תחנה ובקשה ואסור לאומרה בשבת שהרי אפילו על חולה שאין בו סכנה אסור להתפלל בשבת כמבואר בשו"ע הל' שבת סי' רפ"ח ס"י ומוסכם בין הפוסקים להלכה ובירושלמי (מובא בטואו"ח סי' קפ"ח) מקשה האיך אמרינן בשבת בברכת המזון פרנסנו וכלכלנו הלא אסור לבקש צרכיו בשבת ומתרץ דטופס הברכה כן הוא וגם במעמדות ליום השבת אומרים גם כן תפלות ובקשות וקשה להבין הלא תפלות אלו תקנו גדולי עולם ז"ל וכי המה לא ידעו שאסור לומר בשבת תחנות ובקשות לכן נ"ל ליישב הדבר הלא בתפלת שחרית ומוסף מתפללים והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים עיר קדשך וכו' וגם במוסף של יום טוב גלה כבוד מלכותך וכו' טוב ומטיב הדרש וכו' יעלה ויבא וכו' ומה גם בשבת ויו"ט סוכות אומרים הושענות שהמה כולם תחנונים ותפלות ובע"כ לחלק כמו שאסור להקריב בשבת ויו"ט נדרים ונדבות משום חלול שבת אעפ"כ צותה התורה להקריב קרבנות המוספים ואחז"ל מחללי' וביום השבת שני כבשים בדבור אחד נאמרו נראה בעליל כיון שהוא צורך שבת אין איסור בדבר אדרבה מצוה ה"ה תפלות אלו בשחרית ומוסף שמדברים מענין היום שמתפללין שהקב"ה יחזיר העבודה שנוכל להקריב קרבנות דיומא ובתפילת השיאנו אנו מתפללים על ברכת מועדים ועל שמח יו"ט שנעלה לציון ברנה ונקריב לפניך קרבנות חובותינו ורצה במנוחתנו וכו' באהבה וברצון שבת קדשיך וינוחו בו וכו' קדשנו במצותיך במצוה של שבת ותן חלקנו בתורתיך שמצוה לעסוק בתורה ביום שבת יותר מבחול כדאיתא בטור ועוד ותן חלקינו בתורתיך שנדע לשמור שבת כהוגן הכל הוא לצורך השבת מענינא דיומא וכן הוא בתפלת רבון העולמים ובתפלה שהוא במעמדות ומה שאנו נוהגין כשמברכין החודש לומר יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו חת החודש וכו' זה אינו תפילה רק ברכה וכן ברכת יחדשהו וכן יקום פורקן הוא כעין ברכה וראו קדמונינו ז"ל שאחר קריאת התורה הוא עת רצון לומר ברכות אלו וכן הוא לענ"ד מה שנוהגין בכל תפוצות ישראל לומר מי שבירך לאחר קריאת התורה ושאר ענינים כאלה וכן לתקוע שופר בראש השנה קודם שמכניסין ספר תורה להיכל עפ"י מה דאי' בספרים בשם הזוהר דא"ר שמעון כאשר פותחין הארון להוציא ס"ת לקרא בו נפתחין תרעא דשמיא והוא עת רצון ובל"ס נשארים תרעא דשמיא פתוחים עד שמחזירין הס"ת להיכל ועד אז הוא עת רצון ולכן יקובלו כל הברכות והתפלות האלו ביותר וכן בחול בשעת הגלילה אומרים יהי רצון הוא מטעם זה שיקובלו תפלותינו וברכותינו אמן: סימן כ"ז לפ"מ דאי' במג"א עיין סי' מ"ב סק"ד שאם אחד צר תפילין בכיס חבירו אינו יכול לאוסרו כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונלענ"ד דה"ה אם מניח מעות על שולחן חבירו איננה נעשית בסיס לדבר האסור ואיננה מוקצה ובאמת בגמ' גיטין כ"ב ע"ב ופוסקים מוכח להיפך המטמא והמנסך יינו של חבירו אוסר הכל וה"ה אם שוחט אדם בהמות חבירו לע"ז וצ"ל אם גנב אחד חפץ ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו כי יקדיש את ביתו קודש כתיב מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וכן אין יכול לאסור כיס של חבירו אם צר ביה תפילין מפני שהוא תשמיש קדושה שאינו יכול להקדיש דבר של חבירו והטעם שבסיס נעשה מוקצה מפני שהיא טפל לעיקר המוקצה ומבטל אותה למוקצה וזה יכולים לעשות הבעלים לבטל הדבר אבל לא