התעוררות תשובה חלק ד רפד

שדואג על אחד מקרוביו על מצב בריאותו וכדומה שמותר לשלוח לו המכתב שיגיע בשבת בלי שום פקפוק והטעם דתנן באבות עונש גדול על עינוי הדין ופרושו שאם ברור לדיין פסק דבר זה צריך לומר לו מיד כי עינוי הוא לשואל אם אינו יודע דבר ברור אם זכאי הוא בדבר או לא וכן באסור והיתר שייך ג"כ עינוי הדין עיין בהתעוררות תשובה ח"א סי' ס"ח וכש"כ בענינים שדואג עליהם בתוחלת ממושכה מחלת לב ומצינו כמה פעמים שהיתירו חז"ל שבות בשבת משום צער בעלי חיים של בהמה ועוף עיין שבת דף קכ"ח ע"ב וכש"כ צער אדם אבל למקבל מותר רק לעיין במכתב כיון שבזה כבר תנוח דעתו ולדעתי גם בענין מסחר שהוא דואג עליו מותר לכתוב לו כי רק דבור אסור אבל הרהורים מותרים עיין בסי' ש"ו ס"ח ופשיטא לי שמחוייב לכתוב לו משום ואהבת לרעך כמוך וכמו שמפרש הרמב"ם בהל' דעות פ"ו ה"ג כל מה שאתה חפץ שיעשה לך תעשה לחברך ומכש"כ בזה להסר דאגה ופחד מלבו וכתיב אל תמנע טוב מבעליו מהיות לאל ידך. סימן כ"ג בשו"ע סימן רע"א ס"ג איתא שבשבת כבוד היום עדיף יותר מכבוד ליל שבת וכתב על זה המג"א שבזוהר אי' לסדר פתורא בלילא דשבתא ור' יצחק אמר אף ביומא דשבתא נמי עכ"ל ועל פי פשטות הלשון הוא נגד הגמרא עיין במחהש"ק אבל יש לפרש כך לפי מה שהובא בשם האר"י ז"ל שיש להניח על השולחן מיין קידוש וברכת המזון וגם מה ששייר מן הפת שאכל כל הלילה שזה מביא ברכה אל ביתו גם הובא בטורי זהב שביום יהיו מונחים על גבי השולחן החלות שאפה לצורך שבת (והוא כבוד שבת) וזה כוונת הזוהר שבעי לסדר שולחנו בלילא דשבתא היינו שיהיה מסודר על השולחן ומונח עליו ולא מיירי מאכילה ועל זה אמר ר' יצחק אף ביומא דשבתא נמי ואפשר שזה הוא כוונת המג"א ולא כמו שמפרש במחהש"ק. סימן כ"ד נסתפקתי מי שמתכוין לצאת בקידוש שעושה אחד מבני ביתו בשבת בבוקר וגם המקדש כיון להוציאו אבל השומע לא היה בדעתו לאכול אחר קידוש רק במקום אחר רחוק ואחר הקידוש נתרצה על בקשת בעל הבית שיסעוד אצלו וכן עשה והספק יען בשעת הקידוש היה בדעתו לאכול במקום אחר לפ"ז לא יצא בקידוש על זה כי אין קידוש אלא במקום סעודה או נאמר כיון שכוונתו לצאת בקידוש זה הקידוש הוא כהוגן רק מחמת דבר אחר אינו יוצא ידי קידוש כי צריך להיות במקום סעודה וכיון שבאמת סעד אח"כ מיד באותו מקום ממילא יצא ידי קידוש ובשו"ע סי' רע"ג ס"ב בהג"ה אי' שאם הי' בדעתו שלא לאכול שם מיד ונמלך ואכל יצא ע"כ ויש לחלק קצת אם אוכל משלו או אוכל מאשר הזמין לו אחר. סימן כ"ה ראיתי בבית מדרשו של א ממו"ר זצוק"ל שנהגו לומר בכל שבת אחר תפלת מוסף מזמור ק"א אודה ה' בכל לבב ונ"ל הטעם עפי"מ דאי' במס' סופרים פרק י"ח ה"ג שהיו אומרים בכל יו"ט מזמורים מעין אותו היום וכן בפורים וחנוכה וכן נהגו בבית מדרשו של אאמו"ר זצוק"ל בפסח סי' ק"ז פורים מזמור כ"ב וכ"ו והנה בשבת במוסף היה ראוי לומר האזינו כדאי' בגמ' סוף מס' ר"ה ששירה שאמרו בקרבן מוסף הי' פרשת האזינו וחלקו הפרשה לששה חלקים וכל ששה שבועות חוזרין כתחלה, ויען שאין כל אחד בקי לחלק כמו שאי' שם במס' ר"ה הסימן הזי"ו ל"ך. תקנו לומר אודה ה' בכל לבב כדאי' שם במס' סופרים פי"ח ה"ט שאינו בקי אומר מזמור אודה ה' בכל לבב ודיו, אך קשה הלא במנחה בשבת היו חולקין שירת הים לשנים ושירת הבאר וכל שלושה שבועות חוזרין חלילה כדאי' בגמ' ר"ה שם ולמה אין אומרים במנחה ג"כ מזמור אודה ה' בכל לבב תחת שירות אלו אבל זה אינו קשה כי י"ל הלא מבואר במס' ר"ה ספ"ד שנתקלקלו הלוים בשיר שאיחרו העדים מלבא והיו מסופקים אם יבאו עדים היום ויהיה היום ראש השנה ויאמרו שיר של יו"ט בתמיד של בין הערבים או לא יבואו וצריכין לומר שיר של חול מוכח להדיא שבכל יום אצל תמיד של בין הערבים היו אומרים שירה ולמה אין אנו אומרים גם במנחה השיר של היום [וכן הקשה הר"מ אלשי"ך מובא במג"א סי' קל"ב סק"ד עיי"ש מה שתירץ] ועוד קשה שבאו"ח סימן מ"ז כתב הרמ"א רק יש מי שכתבו שאומרים במנחה פרשת התמיד וכן ראוי