התעוררות תשובה חלק ד רפג

שנשים אם הן שלש בסעודה יכולות לברך ברכת הזימון אבל אם אוכלות עם אנשים יחד הן חייבות בזימון והספק אם שני אנשים ישבו לאכול וגם נשים עמהם ועדיין לא התחייבו בזימון כי המה רק ב' ואח"כ בא השלישי ואכל עמהם כדי שיתחייבו בזימון אם גם באופן זה הנשים חייבות לזמן עמהם כיון שבתחלת הסעודה לא היה חל חיוב הזימון על הנשים. סימן י"ח נסתפקתי מי שראה פרי חדשה אבל אין בדעתו לאכול מאותו המין אם אעפ"י כן צריך לברך על הראיה על השמחה שחי עד אותו הזמן שנתגדל פרי חדשה זו ולשון השו"ע או"ח סי' ר"כ ס"ג הרואה פרי חדשה צריך לברך נקט סתם הרואה כי השמחה הוא בראייתו בפעם הראשונה בשנה זו פרי זו והוא חי עד אותו הזמן. סימן י"ט מה שמסופק בספר התעוררות תשובה אם מותר לערוך המורה שעות שיורה זמן מאוחר כדי לאמץ בני הבית לקום ממטתם בחשבם שכבר הגיע הזמן כדי שלא יעברו זמן קריאת שמע ותפלה אם אין בזה משום גניבת דעת יש להביא ראיה מגמ' שבת דף קל"ו ע"א רבא כיון שראה שמחרפי אמר אתא איגרא ממערבא שאסור נראה מזה שמותר להטעות בענין כזה ועיין בגמרא בבא מציעא דף כ"ג ע"ב וי"ל שאין ראיי' מרבא כי אחר שראה שאין שומעים לו כתב למערבא שיכתבו משם שאין לעשות כן משום מגדר מלתא יאסרו לעשות כן. סימן כ' נלענ"ד מה שאי' בשו"ע או"ח סי' רל"ב שאסור לישב לפני הספר סמוך למנחה ולא לאכול ולא לדון וכו' ושלא לעיין בחשבונות אולי יוטרד ויעבור עי"ז זמן מנחה יעויין במג"א שם סק"ג וסק"ו ה"ה לפי טבען של הרבה בני אדם שטבען שאם מתחילין לדבר מענין אחד מרבים דברים מענינים שונים ושוכחים כל דבר אחר ומדברים אפי' שעה ושתים שאסור להתחיל לספר ולדבר עמהם שמא ימשיכו ויעברו הן המספרים והן השומעים זמן מנחה כמו שאסורים שאר ענינים כאלה כמבואר שם. סימן כ"א עוררני בני הרבני מהו"ר יעקב בנימין נ"י לפמ"ש בשו"ע או"ח סי' רל"ב בהג"ה שנוהגין להקל לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה כי סומכין על קריאת השמש לתפילת המנחה שע"י שהוא קורא אותו אין לחוש שימשך בסעודתו וישכח להתפלל מנחה ה"ה מי שיש לו מנין קבוע בתוך ביתו בחדרו ובאים שמה להתפלל בחדרו ביאת האנשים שבאים אצלו להתפלל מנחה עי"ז שרואה אותם יזכור ויתעורר שצריך להתפלל מנחה מכש"כ אם אחד מהם קורא אותו תמיד שיבא להתפלל. סימן כ"ב בשו"ת שבות יעקב אי' אם מותר לשלוח מכתב לחבירו שיגיע לו בשבת הגם שמקבל המכתב מותר לעיין בו אולי הוא דבר נחוץ מ"מ המשלח יודע שאיננו דבר נחוץ ואסור לו לשלחו ונ"ל להביא ראי' מדברי הרשב"א הובא במג"א או"ח סי' ס"ו סק"ב וז"ל ומשמע שם ברשב"א דף י"ד שמותר לו לכתחלה לשאול בשלום הקורא אעפ"י שיודע שיצטרך להשיבו עכ"ל והגם שלהפסיק בק"ש הוא איסור אבל להשיב מפני הכבוד מותר ומותר לשאול בשלומו כיון שהקורא מותר שישיב לו מפני הכבוד אין השואל עושה שום איסור בזה ה"ה בזה כיון שהמקבל המכתב מותר לעיין בו א"כ מותר לשלוח לו המכתב שיגיע לו בשבת אבל באמת צ"ע למה התירו להשיב או לשאול לכתחלה לאביו או לרבו באמצע הפרק כי לא מצינו דבר זה בשום מקום שמותר לעשות איסור מפני כבוד אביו או רבו אדרבה אם האב מצוה לבנו לעשות אפי' איסור דרבנן אסור לשמוע לו כדאי' בשו"ע יו"ד הל' כבוד או"א להדיא ולכן נראה כיון דדרשינן יומא י"ט ע"ב ודברת בם ולא בתפלה א"כ התירה התורה מעיקרא להפסיק בק"ש במקום הצורך. ולענ"ד אם המקבל דואג על דבר כגון