התעוררות תשובה חלק ד רפא

בכלל זה ודקדקתי מלשון הרמב"ם הל' תפלה פט"ו שכתב וז"ל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ואח"כ כתב כהן שעבד ע"ז בין בשוגג בין באונס אסור לישא כפיו ועל כהן שהרג לא כתב בין באונס בין בשוגג משמע שאם היה אנוס להרוג מותר לישא כפיו [וראייה למ"ש בה"ט שם סקנ"ט ולא כמ"ש פמ"ג בא"א סקנ"ו] והבעלי מלחמות הי' כולם אנוסים לירות בשונאיהם ועוד הלא הוא ספק אם הרגו ישראל ואע"ג דהוי כקבוע כמחצה על מחצה יש לעיין בסמ"ע חושן משפט סי' תכ"ד אם מחוייב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל חבירו מסכנה ועיין בשו"ת חות יאיר ומשם אין להביא ראייה כי הספק הוא אם מחוייב להכניס עצמו לספק להציל את חבירו אבל להרוג את חבירו יען שהוא בספק סכנה זה אינו מותר ויש סניף להקל משיטת הראבי"ה מובא בהגהות מיימוני שם דדווקא מוחזק לכך להרוג זה אסור שישא את כפיו ויל"ד שאין הטעם משום עבירה שעבר רק שדבר מאוס הוא שיד ששפך דם אותו יד יברך את ישראל וי"ל מלשון שאמר ר' יוחנן בברכות כ"ב ע"ב כהן שהרג את הנפש משמע סתם נפש בעלמא יהיה מי שיהי' אפי' אינו יהודי אבל יש להקל כיון שאינו יודע ברור שהרג נפש [ובפרט כפי דברי המג"א שם סקנ"ב שאם לא מת מיד מותר עיי"ש יש להקל וכיון שהי' באונס הוא בכלל הברכה. סימן י"ב נסתפקתי במקומות שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום בשחרית, מוסף בתענית במנחה ועושים בה"ב ותענית שובבים וערב ר"ח שמועטים מן הצבור מתענים ולפעמים רקעשרה אנשים בצמצום אם מותרין לישא כפיהם במנחה לעת ערב הכהנים שמתענים ונ"ל דע"פ הגמרא ופוסקים עיין שו"ע סי' קכ"ט שאין נושאים כפיהם בכל יום במנחה הוא משום שכרות כיון שמקדימין להתפלל מנחה מיד אחר הצהרים ואז שכיח שכרות ומקדימין להתפלל יען שאסור לקבוע סעודה קודם המנחה אבל בתענית שאין אוכלין מאחרין להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה נושאין כפיהם במנחה אבל כיום כפורים שמקדימין להתפלל מנחה מפני תפלת נעילה הגם שלא שייך אז שכרות מ"מ כיון שמתפלל מנחה באותו זמן שמתפלל מנחה בכל יום ויום אתי להחליפו מ"מ כיון שאינו אלא גזירה משום דאתי להחליפו אם עלה הכהן בדיעבד לישא כפיו לא ירד כדי שלא יאמרו שיש בו חשש פסול וכן באותן תעניות שכתבנו כיון שלכולי עלמא שאוכלין ושותין שייך שכרות ואסורין לישא כפיהם יגררו המעוט אחר הרוב אבל י"ל כיון שרשאים לקבוע ברכה ברכת ענינו להוציא ס"ת ולקרות בו הוי תעניתם כתענית צבור ורשאים הכהנים שמתענים לישא כפיהם אבל כהן שלא התענה פשיטא שאסור והש"צ כשקורא כהנים לא יכוון על הכהנים שאינם מתענים הגם שמן התורה חייבים לעלות לדוכן אם קורא כהנים מ"מ כיון שגזרו חכמים שאסורים לישא כפיהם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת כמש"כ המג"א בסי' קכ"ח סק"ד על כהן שיש בו פסול דרבנן שאסור לעלות עוד הגם שמה"ת מחוייב מ"מ יש ישכח ביד חכמים וכו' ונראה שאם עלה צריך לירד בשלמא ביום כפורים שבאמת לא שייך אז שכרות רק משום גזירה דשאר ימים בזה אם עלה לא ירד משא"כ באותן הימים ששייך בו שכרות באמת אסור לעלות לדוכן מצד עיקר הלכה אבל בתעניתים שנוהגים לפעמים ואין מוציאין ס"ת והש"צ אינו אומר עננו ואינו נקרא תענית לדעתי אינם רשאים לישא כפיהם. סימן י"ג נסתפקתי באחד שקרא לכהן שיבא אל המנין שבביתו לישא כפיו והכהן לא רצה לבא אבל אח"כ הלוה לו לכהן מעות ולא יכול הכהן להעיז שלא ימלא בקשתו אם מותר לקרות הכהן הזה משום חשש רבית כמבואר ביו"ד סי' ק"ס שאפילו להקדים לו שלום למלוה אם אינו רגיל בכך אסור ואולי כיון שהכהן גם בלאו הכי מחוייב לישא את כפיו אם קוראים אותו ואפילו יחיד שאינו שליח צבור אם קורא לכהן לעלות לדוכן מחוייב הוא לישא כפיו [הגם שמה"ת דווקא בשני כהנים ויחיד אינו מחוייב אלא מדרבנן מ"מ גם על דרבנן יכול לכוף]. וודאי אם נשא כפיו כבר ביום זה אין עוד עליו חיוב אבל מצוה אעפ"י כן עושה וי"ל כיון שהכהן אינו עושה משום מצוה רק משום שהלוה לו מעות יש בו חשש רבית אבל איננו יותר מאבק רבית ולצורך מצוה מתירין הפוסקים ליקח אבק רבית כמבואר שם סי' ק"ס גם אי' במג"א סי' רמ"ב שלווין ברבית על צורך