התעוררות תשובה חלק ד רעח

סימן ב' בשו"ע או"ח סי' י"ב ס"ג כתב המחבר שיטת רש"י להכשיר כדי עניבה דצריכה להיות מן הענף ושיטת הר"י דדי אם נשתייר כדי עניבה מן הגדיל ובשעת הדחק שאין לו ציצית אחרים יש לסמוך על שיטת הר"י וכתב על זה המג"א שלא יברך עליהם ולא יצא בהם בשבת ותמוה לי מאוד כיון שלבגד בעצמו יש לו שיעור שחייב בציצית אם הלכה כרש"י כיון שהבגד יש לו שיעור מבטל מצות ציצית שהם שתי מצות עשה בכל רגע ובשלמא לפי המחבר גופיה י"ל שסובר שעיקר ההלכה כר"י וכמו שנראה מבית יוסף שהרבה פוסקים סבירא להו כר"י אבל המג"א שהחמיר שלא לצאת בו בשבת למה לא החמיר על ביטול שתי מצות עשה בכל רגע וי"ל אם אין לו בגד אחר לצאת בו רק זה ולצאת בלי בגד הוי גנאי גדול ובגנאי גדול אפילו עשה דאורייתא מותרת בשב ואל תעשה וכסברת המרדכי שלבישת בגד של ד' כנפות אין בו איסור רק אחר הלבשה הוא מחוייב לעשות בו ציצית ואם אין עושה בו ציצית מבטל המצוה בשב ואל תעשה אבל יום אחד בשבוע בשבת יכול להזהר שלא יצא חוצה. סימן ג' בא לפני ענין זה באחד שמדקדק לעשות בשמיכה קרן אחד עגול כדאי' במג"א סי' י"ח והשמיכה שמתכסון בה הנשים המה ככל השמיכות שיש להם ד' כנפות שנשים פטורות מציצית ונתחלף לו שמיכתו הנעשית בקרן עגול באחת השמיכות האחרות ובבוקר בהקיצו ראה שמכוסה בשמיכה של ד' כנפות והפקיר אותה שלא יהא שלו ופטורה מציצית כדאי' בשבת קל"א ע"ב ציצית ומזוזה הואיל ויכול להפקירם ופטורין מן הציצית הגם שיש בו משום מראית העין כמו טלית שאולה אחר ל' יום דחייבת מדרבנן בציצית משום מראית עין כש"כ ששייך בזו מ"ע כדאי' במג"א סי' י"ג סק"ח הגם שהוא בצנעה בחדר משכבו מ"מ כל מה שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור וי"ל דווקא אם אותו דבר אלו היה בפרהסיא יש בו מ"ע אז אפי' בחדרי חדרים אסור אבל אם דבר זה גם בפרהסיא לא שייך בו מ"ע מכש"כ בצנעה ואלו היתה שמיכה זו מונחת בפרהסיא לא הי' בה מ"ע כי השמיכה מכורכת בסדין לבן והסדין בעצמה אינה חייבת בציצית כיון שהיא טפילה לשמיכה ואזלינן בתר עיקר כדאי' במג"א והשמיכה מעוטפת בסדין זה ואינו ניכר אם יש בשמיכה ד' כנפות א"כ לא שייך בו מ"ע ומכש"כ בחדרי חדרים שמותר ועוד י"ל סברא חדשה דבר שכל העולם סוברים שמותר אם גם באמת אסור הוא רק שהוא עושה בהיתר כגון זה שמפקיר אותה ואינה חייבת בציצית לא שייך בו מ"ע כיון שאם רואים אותו אינו עולה על דעת הרואים שעושה שום איסור כי בעיניהם מותר הוא וחילי דידי ממשנה בשקלים פ"ג מ"ב שהתורם שקלים אינו נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל וכו' שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שחייב לצאת ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ונאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם אם ידי שמים יוצא שאינו עושה איסור ידי הבריות יצא שהמה חושבים אותו להיתר. והנה מה שמפקיר בינו לבין עצמו די שמה"ת מועיל הפקר זה כדאי' במג"א סי' רמיו ס"ג וברמ"א שם ובמחהש"ק וכן מצינו בחמץ ובבכור שהמוכר חמצו או פרתו לנכרי בדבר מועט די שאנן סהדי שגמר ומקני בלב שלם כדי שלא יעבור על בל יראה וב"י אבל י"ל דאינו ראי' משם דגבי שבת אם מפקיר בהמתו מ"מ אחר אינו יכול לזכות בה ממילא מפקיר בלב שלם וגבי חמץ כיון שאם לא יפקיר אותו בלב שלם אזי עובר כל ימי פסח בבל יראה וגם אחר פסח חמצו אסור בהנאה ומה יועיל לו אז אנן סהדי שמפקיר בלב שלם שלא יעבור על ב"י ואחר פסח יוכל להנות ממנו ולקנותו בחזרה והנה בב"י ומג"א שם אי' שהפקר לזמן הוי הפקר והוא מפקיר בהמתו לא על כל השבת אלא בשעת שהבהמה עובדת וכשתנוח חוזר וקונה אותה ואם תעשה מלאכה אח"כ חוזרת להפקירה עד שתנוח ולפ"ז ניחא כי בשעת עבודתה לא יכול איש לקנות בה ואם ישראל רוצה לקנות בה בשעת מלאכתה (כי גוי בוודאי לא יכוון לזכות בה) כדאי' בב"י שם א"כ עובר הישראל בשעה שזוכה בה על שביתת בהמתו וכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובפרט אם לא מהני לא קנה אותה ואינו שלו ואינו עובר על שביתת בהמתו אז בוודאי לא מהני. והנה מי שנוהג שהספר בא לביתו לגלח שערותיו ובעה"ב מתעטף בסדין לבן ומכסה בו גופו כדי