התעוררות תשובה חלק ד רעז

ספר התעוררות תשובה (אין לסמוך על הוראה זו ע' בהקדמה) סימן א' הנה מעולם תמהתי על מנהג ישראל מאז ומעולם שאין עושין ציצית על בגדיהם אפילו יש להם ארבע כנפות ויעויין חו"ח סי' י' ובמג"א שם סקי"ג ליישב המנהג ובמג"א סי"ב שהתירים אלו דחוקים המה וירא שמים יעשה קרן א' עגול ונלע"ד לפי הנראה מדברי רש"י מנחות דף מ"א בד"ה חובת גברי הוא שאם לבוש בבגד עם ד' כנפות עם ציצית אז בגדים אחרים שלובש בהם הגם שיש להם ד' כנפות פטורים מציצית כיון שכבר לבוש בבגד שיש לו ציצית וכן משמע פשטא דקרא גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך לשון יחיד מדלא כתיב כסותיך משמע רק בגד א' חייב בציצית אם לבוש בו ובגדים אחרים פטורים ומ"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם דחז"ל חולין קל"ו ע"א לרבות כסות של שותפים שחייב בציצית לכן כתיב לשון רבים בגדיהם אבל עומד נגד זה שו"ת הרמ"א הובא במג"א סי' ט"ז שמתמה הרמ"א על המנהג האיך יוצאים בטליתים קטנים שאין בהם שיעור ופטורים מן הציצית ומסיק דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית ובד"מ סי' ט' כ' ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ואם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל ובסי' ח' ס"ו כתב בהג"ה ויש אומרים שמברכים עליו על מצות ציצית וכן נוהגים ואין לשנות, ובטו"ז שם כתב וז"ל כתב ד"מ טעם המנהג כי חוששין לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה לפי שאין בו עיטוף ולכן אין מברכין להתעטף שהוא משמע שמקיים המצוה כתקונה רק מברכין השי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיים כתקונה וזה שמברכין לשון על דמשמע שעבר עכ"ל א"כ כיון שאין להם מלבוש שמקיים בו מצות ציצית אין להיתר זה מקום אבל יעויין בתעוררות תשובה ח"ג סי' ל"ו שמיישב בטוב טעם ודעת שיוצאים בטליתים קטנים הגם שאין בהם שיעור ויש להוסיף כיון שכ' והיה לכם לציצית וכבר התחיל בפסוק לומר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם מה שכפל עוד והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' היינו שהכתוב נותן טעם שע"י ראית ציצית אלו וזכרתם את כל מצות ה' וכפל עוד הפעם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי מוכח שתכלית הציצית הוא שע"י ראייתם נזכור את כל מצות ה' הגם שלא דרשינן טעמא דקרא עיין סנהדרין כ"א ע"א מ"מ היכא דכתיב בקרא עצמו הטעם דרשינן טעמי' דקרא אפילו להקל ותכלית זה מקיים גם אם לובש בגד של ד' כנפות הגם שאין לו שיעור ויש לעיין במג"א או"ח סי' תר"ץ סקכ"ב שכתב בשם מהרי"ק שורש קמ"ד דאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו אפילו בשעת הדחק ואין לשנות המנהג אפילו יש במנהג צד איסור כמ"ש המהרי"ק וכ' במהרא"ם בביאורי סמ"ג הא דאמרינן מנהג עוקר הלכה היינו אפילו רוב דיעות ס"ל איסור והתלמוד מסייע להו והמנהג עפ"י פסיקתא או ספרים חיצונים אמרינן מנהג עוקר הלכה כן קבלו איש מפי איש עכ"ל ושיטת רבינו הגדול רש"י ז"ל חשוב כמו מה שנמצא בספרים חיצונים (ספרים חיצונים המה מס' סופרים וכל אלו המס' אשר נסדרו מהגאונים) וא"כ כיון שמנהג כל העולם בימים קדמונים שלא לעשות ציצית על כנפי בגדיהם אם מלובשין בבגד אחד שעשוי בהם ציצית הוי כמו שאר מנהגים שעליהם נאמר מנהג עוקר הלכה אבל עומד נגד זה פסק הלכה בש"ע או"ח סי' ח' סי"ב ואם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית ואם לבשן כולם בלא הפסק והיה דעתו מתחילה על כולם לא יברך אלא ברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל או"א וה"ה אם לא היה בדעתו מתחילה על כולם הוי כמפסיק ביניהם עכ"ל מוכח אפילו אם לבוש כבר בטלית של ציצית אעפי"כ אם לובש עוד עליו טלית של ציצית צריך לברך עוד הפעם וזה לכאורה דלא כסברת רש"י מ"מ י"ל הלכה זו נכונה גם לשיטת רש"י וגם רש"י מודה שמצוה שיהיו ציצית בכל המלבושים שלבש אותם רק אינו מחוייב אבל מצוה עושה בזה ויכול לברך כמו שאם אחד לוקח טלית של חבירו שלא מדעתו יוכל לברך עליו כדאי' בש"ע שם סי' י"ד ס"ד ובמג"א שם הגם שפטור מציצית מברך כמו הנשים שמברכין על מעשהז"ג עיין בפני יהושוע רפ"ד דראש השנה שמן התורה כל כמה שתקע יותר מל' קולות מצוה איכא רק שאינו מחויב לתקוע יותר מט' קולות שהם ל' קולות: