התעוררות תשובה חלק ד רעג

למען ינוח תן לה נייחא והובא ברשב"א במסכת שבת פ' כל כתבי אם גם כוונת הבעלים לנכש שדהו מכ"מ כיון דלתחלה מותר להוליך בהמתו שתאכל העשבים האלו א"כ במה שיש לבעלים כוונה בזה לנכש אם חייב משום שביתת בהמתו עיין בפנים. סימן ל"ה אם מותר להרוג עמלקי בשבת ויו"ט כי מחיית עמלק אינו רק עשה ושבת ויו"ט עשה ול"ת יעיין בפנים פלפול נאה בזה. סימן ל"ו לפי מנהגנו שהובא בשו"ע שלא לאכל פירות יבישים רק באחרון של פסח אם גם בע"פ אחר חצות מותר לאכל פירות יבשים כדינו לענין ביטול וכל ענינים רק ככל איסורין שבתורה עד הלילה ואין מחמירין לענין זה יותר. סימן ל"ז אם מכונות החדשים (מאשיען) שנתקנו לאפיית המצות באופן שע"י המכונה נלוש העיסה ונתגלגל ונערכת המצה ונאפת ונתגלגלת הכל ע"י המכונה אם במצות שמורה שיוצאים בזה בשני הלילות שצריכה לעשות לשם מצוה עי"ד גדולים ישראל אם יוצאין בזה. סימן ל"ח נותן טעם לספיקת רש"י ז"ל חולין דף ע"ב אם עיסה שנילושה בבצים יש לו דין כנילוש במי פירות או לא. סימן ל"ט בספיקת התוספ' פסחים דף צ"ט ע"ב שרק להבע"ב צריכין ליתן ארבע כוסות אם אין לו למה יהי' ב"ב פטורים מד' כוסות. סימן מ' חידושים בסוגיא מצות צריכות כוונה. סימן מ"א ליישב מנהג אנשי מעשה שנוהגין סילסול בעצמן שלא לאכול מצה בפסח רק כזיתים המחוייבים בשני לילות הלא לפי"מ שאי' בסימן קס"ח ובמג"א שמחוייבים בשבת ויו"ט לאכול כזית פת. סימן מ"ב בסוגי' בע"פ שחל בשבת פסחים דף ס"ו ע"א פלפול על דברי תוספ' ד"ה מה לתמיד עיין בפנים. סימן מ"ג עוד שם באותו ענין בע"פ שחל להיות בשבת פלפול נאה עיין בפנים. סימן מ"ד לבאר הענין להלכה ולמעשה בענין מ"ש בספר התעוררות תשובה חלק ג' סי' ס' אודות תנור של חרס שנטמא שאמרה תורה יותץ. ב) ביאור בעניני דאין נושאין נשים במועד ואין מערבין שמחה בשמחה. סימן מ"ה ביאור האיך להתנהג בן א"י שלומד בחו"ל בישיבה איזה שנים ודעתו לחזור ויש בזה כמה סברות אם מחוייב לנהוג יו"ט שני או לא האיך יעשה לאפוקי נפשי' מפלוגתא. סימן מ"ו עוד בענין הנ"ל. סימן מ"ז אם חל יו"ט ראשון בשבת שאסור להקריב עולת ראיי' משום שבת אם דינו שמחויב בדבר והחיוב חל עליו בשבת או החיוב אינו חל עליו בשבת רק למחר עיין בפנים פלפול נאה בזה. סימן מ"ח מי שיש לו חלישות העצבים (בל"א נערפענליידען) וכל הדבר המוטל עליו לעשות מטריד מחשבתו עד שיעשה אם מותר משום זה לעשות דברים אלה בחוה"מ הגם שיכול לעשותו אחר המועד כי בזה ינוחו מחשבותיו ויתענג אם לא גרע ממי שרוצה לרכוב על סוס לטייל בחוה"מ שיכול לעשות כל צרכי הסוס וכדומה כדאי' בשו"ע סי' תקל"ו עיין בפנים. סימן מ"ט לפי מה שאיתא בש"ע או"ח סי' תקמ"ז שלא יעורר אדם על מתו שלושים יום קודם הרגל והטעם משום שמחת הרגל האם גם קודם ראש השנה אסור לשיטות הרבה גאונים שראש השנה חייב בשמחה, המובאים בראש ובטור הלכות ראש השנה וכן לשון המחבר אוכלים ושותים "ושמחים" בראש השנה. סימן נ' לפי מה דאיתא בש"ע או"ח סי' תקנ"ט שבעלי ברית מותרים לאכול בת"ב שנדחה ואי' במג"א סקי"ב שאבי הבן והמוהל והסנדק בכלל ומשלמים להמוהל בעד זה אם גם אז רשאי המוהל לאכול כיון שעושה בעד תשלומין, עיין בפנים (כמדומה לי שיש בענין כזה תשובה בכתב סופר או"ח עיין שם ותמצא נחת). סימן נ"א אם באו שנים לב"ד ביום שלושים להעיד על החודש וקיבלו ב"ד עדותן וקידשו החודש והם עומדים ביום האחרון של מלאת י"ג שנה שלהם ואח"כ באו עדים שאכלו טריפות במזיד ובהתראה ופסולים ע"י זה לעדות אם כשירים עדותם או לא עיין בפנים ותמצא נחת. סימן נ"ב אם ביום שלושים של אלול שנוהגין קודש שמא יבואו העדים אפי' סמוך לחשיכה ומקבלים אותם אם מתפללים תפלת יו"ט ומוסף ותוקעים בשופר ביום שלשים כיון שהוא ספק יו"ט. סימן נ"ג עוד ביאור בענין שיטות הפוסקים אם לתקוע שברים תרועה בנשימה אחת או בב' נשימות.