התעוררות תשובה חלק ד רעב

צריך לברך על הראיי' על השמחה שחי עד אותו הזמן שנתגדל הפרי מחדש. סימן י"ט ע"פ מה שאיתא בספר התעוררת תשובה אם מותר לערוך המורה שעות שיורה זמן מאוחר כדי לאמץ בני הבית לקום ממטותם בחשבם שכבר הגיע הזמן כדי שלא יעברו זמן קריאת שמע ותפלה אם אין בזה משום גניבת דעת. סימן כ' עפ"י מה שאיתא בשו"ע או"ח סי' רל"ב שאסור לעשות דבר המטריד אותו קודם מנחה אם לפי טבען של הרבה בני אדם אם מתחילין לדבר מענין אחד מרבים דברים מענינים שונים ושוכחים כל דבר אחר ומדברים אפי' שעה ושתים שאסור להתחיל לספר ולדבר עמהם שמא יעברו זמן מנחה. סימן כ"א על ספיקת בני הרבני מוהר"ר יעקב בנימין נ"י לפמ"ש בש"ע או"ח ס' רל"ב בהג"ה שנוהגין להקל לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה כי סומכין על קריאת השמש לתפלת המנחה שע"י שהוא קורא אותו אין לחוש שימשך בסעודתו וישכח להתפלל מנחה ה"ה מי שיש לו מנין קבוע בתוך ביתו בחדרו ובאים שמה להתפלל בחדרו ביאת האנשים שבאים אצלו להתפלל מנחה עי"ז שרואה אותם יזכור ויתעורר שצריך להתפלל מנחה מכש"כ אם אחד מהם קורא אותו תמיד שיבא להתפלל. סימן כ"ב בענין דברי השבות יעקב אם מותר לשלוח לחבירו מכתב שיגיע לו בשבת עיין בפנים. סימן כ"ג בענין מה שאי' בש"ע או"ח סי' רע"ג ס"ג שבשבת כבוד היום עדיף יותר מכבוד ליל שבת עיין בפנים. סימן כ"ד אם מי שמתכוון לצאת בקידוש שעושה אחד מבני ביתו בשבת בבוקר וגם המקדש כיון להוציאו אבל השומע לא הי' בדעתו לאכול אחר קידוש רק במקום אחר רחוק מקום ששמע הקידוש ואחר כך נמלך ורוצה לאכול אם יוצא בזה, עיין בפנים. סימן כ"ה בבית מדרשו של אאמו"ר זצוק"ל נהגו לומר בכל שבת אחר מוסף מזמור קי"א אודה ה' בכלל לבב מאיזה טעם נהגו כך. סימן כ"ו על איזה טעם סומכים ונוהגים לומר תפלת רבון העולמים כשבאים לביתם מבהכ"נ בליל ש"ק הלא אין אומרים תפלה ותחנה בשבת. סימן כ"ז אם אחד מניח דבר מוקצה על שולחן חבירו בכיוון שלא מדעת בעלים אם גם בזה נעשה השלחן בסיס לדבר האסור. סימן כ"ח על הא דאיתא בש"ע או"ח סי' שי"ט דמותר לברור ביד אוכל מן הפסולת כדי לאכול מיד אם מתחרט אח"כ ולא אכל אם חייב או לו. ב' ועוד אם יעשה כן סמוך לחשיכה כדי לאכול מיד כשחשיכה אם חייב או לא משום דדרך אכילה בכך עיין בפנים. סימן כ"ט אם מותרת אשה לבדוק עצמה בשבת ויו"ט בחורין וסדקין כי אם תמצא דם נמצא הסמרטוט צבוע בדם האם יש בו משום צובע ב' לפי מה שאי' בש"ע ס' קס"ח שפת פחות מכזית שנתאדם ביין, מברך עליו בורא מיני מזונות שע"י האודם נאבד תוריתא דנהמא אם מותר לעשותו בשבת משום שרוצה ומתכוון לצביעה כדי שיוכל לברך עליו בורא מיני מזונות אם מחייב משום צובע. סימן ל' אם מותר לחזן להכות בכלי במקום המיוחד כדי להעמיד קול נגינתו כדרך שהחזנים עושים. סימן ל"א על ענין מה שכ' ברמ"א או"ח סי' ש"ח סמ"ה שמותר לשחוק ביום שבת בכדור והוא תמוה עיין בפנים. סימן ל"ב אם משרטט בשבת בדרך שאינו מתקיים ואין צריך השירטוט לקיום רק עד שיחתך החתיכה שיהי' מסומן בשירטוט זה או שנותן עליו שתי אותיות ואח"כ אין צריך השירטוט כלל אם חייב או לא. סימן ל"ג אם בדבר שאינו מתכוון אם ניחא לי' בכל השנה רק בשבת לא ניחא לי' כדי שלא יתחייב אם מקרי לא ניחא לי'. סימן ל"ד אם מחמר בשבת אחר בהמתו שתאכל ענפים היבישים בתוך שדהו ובזה אם הוא בעצמו עושה זאת ומכווין רק לנכש שדהו אינו חייב אלא אחת משום חורש ואם מכוין ג"כ שיגדלו העשבים אחרים עיד"ז חייב שתיים ג"כ משום זורע אם חייב זה במחמר שנים במחמר שעושה שתי מלאכות או רק פעם אחת משום מחמר כיון שתכוי' רק במחשבת הבעל אם הבעל חייב שתים או לא ב) ועוד אם יש לה לבהמה נחת ותענוג מאכילה זה ואינו חייב אפי' משום שביתת בהמתו כיון דאית לה נייחא כדאי' ירושלמי