התעוררות תשובה חלק ג רסז

דבאלמנה לא שייך זה לאו ראי' היא ואין מוטל החיוב על החתן להכניס אנשים להכנסות כלה: סימן ע"ג שייך להתעוררות תשובה חלק ב' סי' קס"ב שרצה ליישב הא דאיתא בירושלמי דאמר ריש לקיש אין רשות הרבים בעולם הזה עפ"י דברי תוספות רי"ד להפוסקים דרשות הרבים הוה דוקא אם ששים רבוא בוקעים בו היינו כדי שיתחייב על הוצאה אבל כדי שיתחייב על מעביר ד' אמות אין צריך ששים רבוא בוקעים בו וי"ל זה כוונת ריש לקיש אין רשות הרבים בעולם הזה היינו לענין הוצאה, אבל אין הדמיון עולה יפה דהא גם התוספות רי"ד מודה שצריך להיות רשות הרבים ככל הלכותיו רק ששים רבוא אין צריך, היינו שצריכה ר"ה להיות ט"ז אמות רוחב ואורך ואם הי' רק י"ג אמות ושליש צריך להיות מפולש משני צדדין לר"ה ור"ל אמר הטעם אין ר"ה כיון שאיננו שוה כדקאמר כל גיא ינשא אבל יש לישב עפ"י מה שכתב הרב המאירה שבת דף ו' ע"א דפרטי עניני הלכות ר"ה אינם אלא בסתם ר"ה אבל בסרטיא ופלטיא גדולה גם אם אין בה פרטים האלו אפי"ה דינו כרשות הרבים, א"כ כוונת ר"ל אין רשות הרבים בעוה"ז על סתם ר"ה ומיושבים כל המשניות וברייתות אליביה: סימן ע"ד בחלומי נסתפקתי אם אחד נתן לקטן במתנה מצה והוא נתן אותו במתנה לאביו אם יוצא בזה מצות בערב תאכלו מצות אם אוכלו כי קטן קונה מן התורה בפרט אם דעת אחרת מקנה אותו ואינו יכול להקנות ונמצא שמצה לא קנה אותו אביו ואיננו שלו וגם לא נתן מצה זו לאביו בשאלה יעוין היטב בטורי זהב סי' תנ"ד ס"ק ד' אם שאל מצה "לאכלה" מקרי שלו (אבל הוא לא שאל לאביו) והמצה צריכה להיות שלו כדילפינן מעריסותיכם דכתיב גבי חלה כדאיתא בטו"ז שם ואם גם הבן סמוך על שלחן אביו וכל מה שיזכה הבן שייך לאביו מכל מקום זה רק תקנות חכמים שתקנוה משום איבה, ויש לעיין בזה אם קנין דרבנן מועיל מדאורייתא ובפרט אם אחר הקנה לו על מנת שלא יזכה בו אביו, וכאשר ננערתי עלה בדעתי על פי מה שהובא במ"א סימן בשם הירושלמי שאם אכל מצה גזולה שיש לומר שקנאו בלעיסה שנשתנה ואינו חוזר לברייתא, ועוד שכתב הרב המגיד עליו אבל מ"מ אין לברך עליה הגם שקנאו משום בוצע ברך ואיתא שם במג"א סימן תנ"ד ס"ק ד' דאין לברך עליה ואפילו גדל חיטים ועשה ממנו מצה דקנה בשינה שם ובשינה מעשה וציין על סימן תרמ"ט מ"מ בזה ניחה לי דיכול לברך כיון דבאמת איננו גזולה כיון שבנו נתן לו במתנה רק שאינו יוכל להקנות אותו ואיננו שלו מכל מקום בליעסתו ובליעתו קונה אותו והוה שלו: סימן ע"ה נסתפקתי מי שיש לו בית דירה וגג שלה היה לו מעקה והוסר התקרא ואחר כך הוחזר אם צריך לעשות מעקה מחדש פשיטא משום לא משום דמים בביתך די במעקה שיש לו מכבר אבל כדי לקיים מצות עשה לעשות מעקה צריך להסירו ולעשותו מחדש כי זה מצוה פרטית אשר לה הלכה פרטית ככל המצות למשל אם ביתו למטה ברשות הרבים פטור ממעקה שנאמר כי יפול הנופל ממנו ולא לתוכו ופשיטא שבני רשות הרבים צריכין לעשות שמירה שלא יפול אחד מהם לתוכו והב"ד מוזהרים על כך (כדאיתא ברמב"ם הלכות שמירת הנפש) אם הוא כרה ברשות הרבים בעומק לעשות שם ביתו פשיטא שהוא צריך לעשות שמירה שלא יפול אחד לתוכו ולא גרע מאחד שכרה בור ברשות הרבים ולא כסהו שהוא חייב בניזקין וגם בתי כנסיות ובתי מדרשות פטורין ממעקה כדאיתא בשו"ע חושן משפט סי' תכ"ז ופשיטא שמחוייבין לעשות איזה שמירה שלא יפול אחד ממנו ולא גרע ממי שיש לו באר בחצירו שצריך לעשות שמירה שלא יפול אחד לתוכו או שאר דבר נזק שהוא בעשה ולא תעשה להסיר הנזק שלא יכשל אחד כדאיתא בש"ע חושן משפט סימן תכ"ז סעיף ח' וז"ל וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים עכ"ל וכל אלה אינן מחויבים לעשות דווקא מעקה אלא לעשות שמירה להסיר המכשול ולעשות מעקה מצוות פרטית היא ומברכין עליה וצונו לעשות מעקה כדאיתא ברמב"ם הלכות ברכות פרק אחד עשר סוף הלכה ח' מבואר שם בהלכה ד' שלכן אין מברכין על מים אחרונים וז"ל מפני שלא חייבו בדבר הזה אלא משום הסכנה ודברים שהן משום סכנה אין מברכין עליה וכו' עכ"ל וכיון שהסיר התקרא ונתבטל מבית דירה בטל המצוה ואחר שעשה התקרה החיוב עליו לעשות מעקה ולברך עליו כמו במזוזה שאם הסיר תקרת הבית ונתבטל החיוב מזוזה מן הבית ואחר שמקרה אותו צריך ליטול המזוזה ולחזור ולקבעה