התעוררות תשובה חלק ג רסח

בברכה כיון שהופסק הבית מן המצוה (יעויין בכתב סופר חלק יורה דעה בתשובה קל"ט): ולדעתי שאין צריך להסיר כל המעקה ולעשותו מחדש רק אם מסיר קצת מהמעקה עד שלא יהא משומר שלא יפול אחד ממנו די וחוזר ומתקנה ואין לחלוק דשאני גבי מזוזה שצריך לקבוע מחדש ואינו יוצא במזוזה הקבוע מקודם שהסיר התקרא דהוא משום תעשה ולא מן העשוי מה שאינו כן בזה, זה אינו, דהלכה רווחת בישראל גבי ציצית וסוכה פסולה תעשה ולא מן העשוי דכתיב גדילים "תעשה" לך חג הסוכות "תעשה" לך ודרשינן מזה תעשה ולא מן העשוי ובמזוזה לא כתיב רק "וכתבתם" על מזוזות ביתך ובשעריך ואף על פי כן שייך בה פסול תעשה ולא מן העשוי כדאיתא בפוסקים וכל שכן גבי מעקה דכתיב בי' "ועשית" מעקה ואם לבו נקפו מלברך כיון שאינו מוזכר דבר זה בפוסקים נראה לי לעשות כך וה"ה בכל ספק ברכות יאמר הפסוק ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם אשר קדשנו במצותיו וכו' ויכון אם אינו מחויב בברכה יהא רק כקורא פסוק וסיום הברכה שאומר אינו מזיק ואם הוא מחויב בברכה יהא לשם ברכה ואין לפקפק כיון שאינו מזכיר בה מלכות וכל ברכה שלא הזכיר בה מלכות אינו ברכה כדאיתא בגמ' ושו"ע או"ח סימן רי"ד הלא מבואר בתוספ' ברכות פרק כיצד מברכין דף מ' ע"ב בד"ה אמר אביי שמה שאומר בתחילת השמונה עשרה אלהי אברהם יצחק ויעקב מועיל כמו מלכות ה"ה בזה שאומר אלהי ישראל ועוד שיוכל לכוון בתיבת אבינו שקאי על הקב"ה שהוא אבינו מעולם עד עולם ועוד שיוכל להוסיף קודם שאמר אשר קדשנו תיבות מלך העולם כי במה שיאמר הברכה בלא שם ומלכות בכל ספק ברכה כדאיתא בפוסקים זה אינו אלא שבח בעלמא אבל חיוב הברכה איננו יוצא בזה רק בברכת הראייה כתב הראב"ד שיוצא בהן בלי שם ומלכות אבל להלכה פסקינן בשו"ע שצריך שיאמרם בשם ומלכות, ואין לפקפק ממה שכתוב התוס' דיוצא באלקי אברהם משום מלכות כיון שהמליך אברהם אבינו הקב"ה בכל העולם כולו דזה שייך דווקא באברהם ולא בשאר אבות מ"מ אי מכוון בתיבת אבינו מעולם עד עולם שקאי על הקב"ה ולא כפשטות הקרא שאבינו קאי על ישראל ומברך להקב"ה מעולם עד עולם בפרט אם מוסיף תיבת מלך העולם פשיטא שיוצא בזה משום מלכות: סימן ע"ו נסתפקתי בילד שהוא חולה מסוכן ואמרו חכמז"ל שבעון נדרים וכו' כדאיתא בשבת דף ל' ע"ב וכדאיתא בגמרא כתובות דף ע"ב ופסקינן בשו"ע בנודרת ואינה מקיימת שיכול להיציאה בלא כתובה משום דאמר מר בעוון נדרים וכו' אם מותר להתיר נדרים ובשבת אפי' אם הם נדרים שאינם לצורך ש"ק פשיטא שאם ידעינן שעשתה נדרים ועברה עלי' אפי' מסופקין שעברה על נדרי' דמותר להתיר דנאמנים דברי חכמז"ל ואולי בחטא זה כחלה הילד וממילא אם תסיר החטא תתרפא בל אם אין דרכה לידור ולישבע רק חשש שמא נדרה ועברה י"ל דאין להתיר [אבל דרך ב"א להבטיח לעניים או להסכים בלבם לעשות דבר טוב או שנהגו דבר טוב ג' פעמים שהוא כמו קבלה ונדר כדאי' בשו"ע יור"ד סימן רי"ד ורובם אינן מוזהרין לקיימם כי אינם יודעים שצריכים דבר זה לקיים ואולי הי' יודעים שע"י הסכמה ואמירה מחוייבים הם לעשות דבר זה לא הי' אומרים ומסכימים אין לדמות זה לשוגג רק לנדר בטעות וצריך עיון בדבר זה מ"מ הרבה יודעים שצריכים דבר זה לקיים בו שבשעת מעשה מבטיחים ואומרים שהוא נקל בעיניהם ואח"כ קשה להם לקיימם לכן יש להתיר: ב') על מה שכתב לי בני הרב המהו"ר זלמן נ"י שעל תורה שבע"פ חל שבועה אם כשבע לקיימו או שלא לקיימו כי איננו מושבע ועומד עליה כי השבועה בהר סיני שקבלו ישראל התורה בחורב בברית ובאלה היה באונס כדאיתא במסכ' שבת פרק רבי עקיבא שהקב"ה כפה אליהם הר כגיגית כדאיתא במפורשים שמה שאמרו נעשה ונשמע ברצונם הטוב אמרו על תורה שבכתב והא דאמר רבא מגילה דף ו' ע"א על פסוק קיימו וקיבלו שקיימו אליהם ברצון (ומאהבת הנס) מה שקבלו כבר באונס זה הקיום איננו שבועה אלא קבלה בעלמא ולדעתי יפה כתב, אבל יש לומר כך ואטה למשל אזני הנה מי שנשבע באונס היינו שכפאו אותי לשבע אבל היה באונס השבועה שלא מרצונו כי חשב שמדבר שנשבע עליו יהיה לו הפסד גדול ואחר זמן נודע לו שטעה שאדרבה שהדבר זה הוא לטובתו ואדעתיה דהכי היה כשבע ברצון טוב א"כ השבועה שלמפרע קיים כי לא היה אונס מעיקרא כן במתן תורה לא ידעו טובתו של התורה בעל פה היה השבועה הברית והאלה מחמת זה באונס אבל עתה בימי מרדכי הבינו והכירו שגם תורה שבעל פה היא להם לטובה גדולה אם כן מעיקרא נתבטל האונס על תורה שבעל פה והאונס היה בטעות כי אלו היה יודעים זאת היו נשבעים ברצון טוב וק"ל: ת'ו'ש'ל'ב'ע'