התעוררות תשובה חלק ג רסה

מקום שנאמר בו שבות מצוה להוסיף כדאי' ביומא פרק יו"כ ולא אשתמע שום פוסק שבשבועות לא נאמרה מצוה זו וכיון שקיבל יו"ט מה מועיל אם ימתין עם התפילה או עם הקידוש עד הלילה וצ"ל על כך נאמרה מצוה זו תמימות תהיינה עד תוספת חול על הקודש שכיון שקיבל יו"ט כבר נתמו ימי הספירה, אך מטעם אחר י"ל שימתינו להתפלל ערבית כיון שהנוהגין תמיד בכל יום להתפלל ערבית ביום וסומכים לקיים מצות ק"ש מה"ת שפסקינן שצריכה להיות דווקא מיציאת הכוכבים במה שקוראין ק"ש על המטה כדאי' ברש"י ריש ברכות ותוספ' שם א"כ כיון שנעורים כל הלילה ואין קוראין ק"ש על המטה צריכין להזהר להתפלל ערבית בלילה כדי שיצאו ידי ק"ש כי לאו כ"ע דיני גמירי ולא ידעו להזהר בזה הגם שבתקון שקוראין בלילה יש בו הג' פרשיות של ק"ש שקוראין אותם מ"מ הלא פסקינן בסי' ס' שמצות צריכות כוונה בדאו' לפי"ז המתפללין ערבית בלילה בשבועות יש מקום לצדד הממ"נ שכ' הגאון זצ"ל אם הלילה גורם פשיטא שיכול לברך שיעלה ע"ה ברכת התורה ואם השינה גורם יש מקום לומר שלא יצא ברכת אהבת עולם כיון שק"ש שקרא מיד קרא לשם מצות ק"ש והוה כעין ס"ס לברך: סימן ס"ט פסחים דף מ"א ע"א. ברש"י בד"ה יקלוף את מקומו מן הפסח מקום שנוגע בתנור, י"ל הוא פשיטא שיקלוף מן הפסח דבהא איירי וי"ל דצריך לקלוף גם מן התנור כדי קליפה כיון שכלי חרס שבישל בו צריך שבירה או יחזור לכבשונות כדאיתא בזבחים דף ס"ז בסוגיא דמריקה ושטיפה ובזה כיון דאין בולע יותר מכדי קליפה די אם קולף מן החרם אבל רש"י לא נחית ליה כיון דסתמא איירי המתניתין בתנור שנלהבו ובישול בלא בלוע איבעיא התם אי בעי שבירה וכראב"ד דבכל הקדשים צריך שבירה לכן שתק רש"י מזה וגם ששם בזבחים נראה מרש"י דף צ"ח ע"א דפשט האיבעיא דבישול בלא בלוע לא צריך שבירה ע"ש: ב) ברש"י מ"ו ע"א בד"ה עילאי גבר כתב וז"ל והרי שניהם חמין ובלעי "מהדדי" והוא תמוה דהיתר בולע מן האיסור הלא אין האיסור צריך לבלוע מן ההיתר, וי"ל דאם האיסור כחוש וההיתר שמן א"כ צריך האיסור העליון לחמם ההיתר תחילה ואח"כ מבליע ההיתר שומנו בהאיסור וחוזר ומפליט האיסור להיתר כרב לשיטתו ע"ב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש ויפה כתב רש"י שבלע "מהדדי" אבל באמת לפי מה שכתב רש"י אם לתוך חם וז"ל כגון בשר רותח שכפל לתוך חלב רותח או אחד של איסור ואחד של היתר בזה צריך לומר בלע מהדדי הבשר מחלב וחלב מבשר: והנה יש לעיין אם עילאה או תתאה גבר אם הוא מבשל או רק מפליט ומבליע כי גם זה אסור מן התורה ונפקא מיני' אם מותר להניחם בשבת זה אצל זה או לענין בישול בשר בחלב דמפליט ומבליע מן התורה שרי ובשבת אין בו משום בישול ומגמרא מוכח להדיא דמבשל כיון דאמר בשלמא לרב שפיר דאזל הרוטב ומטוי לי' לחרס והדר חרס ומטוי לי' לרוטב וכו' ורחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר מוכח דמבשל ומטוי דאי מפליט ומבליע אין אסור בפסח וכדאמר הגמרא רחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר וממתני' הוא מוכרח דמבשל דאל"כ למה צריך נטילת מקום אבל יש לומר דזה בהוה אמינא אבל לפי מאי דמסיק בסולת וחרס רותחת י"ל דווקא בשניהם חמין אז מבשל אבל באחד חם ואחד צונן בין עילאה ובין תתאה אז רק מפליט ומבליע: הנה הרמב"ם לא קאמר בחרס רותחת רק נקט סתם וכן בסולת נקט סתם ולא כתב בשתיהם דמיירי ברותחים כדמוקים בגמרא די"ל דגמרא להוה אמינא דהקשה לשמואל ממתני' ע"כ צריך לתרץ דמיירי ברותח אבל אח"כ דמביא הברייתא ומסיק בגמרא דלשמואל גם אי תתאה גבר והתתאה גם אם הוא צונן אוסר כדי קליפה יכולים לומר כסברת המקשה דמיירי בצוננת וכדמוכח פשטא דמתניתין דנקט ברישא חרסו של תנור ובסיפא סתם על החרס רק התרצן משיב כמו סולת דפשיטא דמיירי בצוננת דמאי שייכות סלת לפסח ואעפי"כ מוקים ברותח ה"ה בחרס יש לומר דמיירי ברותח, אבל לפי המסקנא דגם בתתאה צוננות לשמואל אוסר כדי קליפה מוקמינן כפשוטו דמיירי בחרס וסולת צוננות: והנה חזינן לגאון שדקדק בברייתא ראשונה נקט סתם חם לתוך חם ובשני' קאמר רק "שנפל" וצריך ישוב. ונלע"ד דהנה תנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם למה אריכות הלשון יאמר קדירה של בשר שבישל בה חלב בנותן טעם וכן בתרומה, ועוד יאמר סתם קדירה שבישול בה איסור אפילו במים לכן כראה לפע"ד דלכתחילה אסור לבשל בקדירת בשר חלב דלמא הוא בנותן טעם ועובר משום לאו דלא תבשל לכן קאמר "לא יבשל" ואם עבר ובישל בלא ידיעה בנותן טעם וכן בתרומה להיפך שאם אין בתבשיל של חולין בנותן טעם הרי נתבטל התרומה בביטולה מן העולם ועבר על משמרת דתרומותי לכן לא יבשל שמא לא יתן בה טעם רק יבשל בה תרומה לכן דקדק הברייתא בבשר בחלב שנפל מפני שאסור ליתן רותח לתוך רותח או צונן לתוך חם וק"ל: נלע"ד הגם שתוספות כתבו לעיל דף ע"ד ע"א בד"ה כבולעו דגם למ"ד אם כבדא עליי' בשרא