התעוררות תשובה חלק ג רסד

ס"ק כ"ב בשם מהרי"ק שמנהג אעפ"י שיש בו נדנוד איסור ובשם הרא"ם או לרוב הפוסקים סוברין שדבר זה אסור וגם התלמוד מסייע להו אם נמצא מנהג בספרים חיצונים פסיקתא אשר לא הובאו בש"ס ומדרשים וכדומה המנהג עוקר הלכה דוודאי כך קבלו אבותינו איש מפי איש עכ"ל וכן עושים בכל יום כדאי' תוס' מגילה שבשמח"ת קורין הפטרה אחרת ממה שאי' בגמ' וכן כמה פעמים ובמשנה אי' בתענית ברכות וקללות ואנו קורין ויחל (אבל מדברי הרמב"ם אינו ראי' שהוא כ' בתענית קורין ברכות וקללות היינו תענית גשמים) אבל אם המנהג ע"פ פסיקתא או ספרים חיצונים עוקר הלכה מגמ' מכש"כ אם אותו מ"ד מובא בגמ' עצמו המנהג שהלכה הוא בוודאי קבלו כאותו מ"ד ואפשר שזה כוונת הרמ"א שכ' איכא מ"ד בגמ' מה שאין דרכו כן בכל השו"ע היינו יען שמנהגו מובא בגמ' ועושין כן בוודאי כן קבלו ההלכה: סימן ס"ח נסתפקתי לפ"מ דאי' בשו"ע יו"ד סי' רפ"ב שאסור להניח נביאים וכתובים על תורה אם מצאם מוכחים אם צריך להסירו ממנו ואם אינו צריך להסירם אם מותר להניח על הנביאים המונחים על התורה עוד ספר נביאים אשר קדושתו קלה מתורה כיון שכבר מונח על התורה ספר נביאים אחד, ויש לדמות דבר זה קצת למה שכ' הטו"ז שם שאסור להניח ספר תחת ספר כדי להגביה ספר העליון שיתקרב אצלו דנראה כאלו משמש בספר לצורך חול, אבל אם כבר מונח שם מותר להניח אחר עליו: ב') שמעתי מפקפקים ביוצר בסלוק (היינו סיום היוצר שאומרים קודם קדושה נקרא סילוק כיון שבזה מסלק עצמו לומר עוד יוצר בתפלה זו) בסוף דברי היוצר מספר באריכות איך מקדשין מלמעלה עד שמגיע לקדש קדש וכו' וכיון שהוא רק ספור דברים אין יוצאין בזה סדר קדושה לשיטת הרא"ש ודעימי' קדושת יוצר אור אין לו דין קדושה ונאמרה ביחיד כיון שהוא דרך ספור האיך המלאכים למעלה מקדישים ובאמת י"ל שבעלי מחברים סדר קדושתן אלו סוברים כשאר ראשונים שקדושת יוצר אור יש לו דין קדושה ונאמרת דוקא בעשרה מ"מ אין יוצאין בזה לכל השיטות, ושמעתי בשם גאון אחד זצ"ל שהנהיג בבית מדרשו לומר בכל פעם כשהגיע לסוף הסלוק לומר בכל פעם תחלה נקדש שמך בעולם כשם וכו' וקשה לומר דבכל מה שמקובל מכמה וכמה מאות שנים ואומרים אותו בכל תפוצות ישראל המה ורבניהם וגאוניהם שלא יצאו בזה המצוה לומר קדושה כראוי, לכן כ"ל דבר פשוט במה שמתחילין לומר קודם הסלוק של קדושה ובכן לך תעלה קדושה וגו' שהוא ממש כמו שהי' אומרים נקדש את שמך בעולם רק שהוא באריכות דברים וראיתי בשו"ת הרדב"ז שנשאל על שאומרים כן בר"ה ויו"כ באריכות דברים ושבחים ותוארים ועניני קדושה אם אין בזה הפסק, והשיב שאפי' להפוסקים שאין לומר היוצרות באמצע הברכה והתפילה משום הפסק אין בזה חשש מפני שהוא קדושה אריכתא והכל ענין אחד וכמו שבתפילת שחרית בשבת ובמוסף מאריכין יותר בקדושה מימות חול ואין שום פוסק מפקפק ע"ז כי הכל קדושה אריכתא ובר"ה ויו"כ מוסיפין עוד יותר והכל אחד ואין בזה שום הפסק: ג') כבר כתבתי במק"א על מה שמסופק המג"א סי' תצ"ד סק"א אם לברך בשבועות שנעורין כל הלילה ברכת התורה בשחר כיון שיש פוסקים סוברים שהשינה גורמית ההפסק לברך עוד הפעם ברכת התורה וראיתי לגאון אחד (הגהות הגאון רע"א זצ"ל על או"ח) שאם הי' ישן ביום ערב שבועות שינת קבע שיוכל להיות נעור בלילה מברך ברכת התורה בבוקר ממ"נ אי שינה גורם הלא ישן ביום שינת קבע ואי לילה גורם הלא כיעור כל הלילה ממילא יוכל לברך ולענ"ד יש לפקפק על זה לפי מה דאיתא בשו"ע סי' מ"ו שאם לא בירך ברכת התורה בשחר כיון שבירך ברכת אהבה רבה יוצא בזה ברכת התורה והטעם כיון שהברכה מדבר התורה מובן מאיליו שאין חילוק בין ברכת אהבה רבה שמברך בבוקר לאהבת עולם שמברך ערבית כיון ששני הברכות אלו מדברים מעניני תורה [רק כיון שיש פלוגתא בגמ' אם לומר אהבה רבה או אהבת עולם הכריעי הפוסקים להתחיל בבוקר בתיבת אהבה רבה ולערב בתיבת אהבת עולם] א"כ על מה שישן ביום שינת קבע נפטר על זה מברכת התורה באמרו ברכת אהבת עולם אך כתב שם והוא ששנה על אתר ומסופק שם אם קריאת שמע יש לו דין לימוד תורה כיון שאומר אותו לשם מצות קריאת שמע כדאי' שם בשו"ע מ"מ בזה כיון שמתפלל ערבית מבעוד יום ויוצא מצות עשה של ק"ש במה שקורא על המיטה ומה שאומרים בתפילת ערבית ק"ש הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כדאי' בריש מס' ברכות דף ב' ע"א במתני' ברש"י בשם הירושלמי א"כ מה הועיל שישן בערב שבועות ביום שינת קבע הלא בתפילת ערבית אמר ברכת אהבת עולם ומיד קרא ק"ש לשם תורה ויצא בזה ידי ברכת התורה: ד') הנה הטו"ז והמג"א כתבו שאין להתפלל ערבית בשבועות עד הלילה ויש נוסחא שאין מקדשין עד הלינה משום דכ' תמימות תהיינה, וקשה אם תוס' יו"ט מה"ת וילפינן מערב עד ערב תשבתו שבתכם כל