התעוררות תשובה חלק ג רסב

בתפילין, אבל אם עושה שלא בזמנה אינו מוכח. מ"מ מוכח מגמרא עירובין למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אם מניח תפילין בשבת עובר על בל תוסיף כן הוא במג"א סימן ל' שהמניח תפילין בחוה"מ יכוון שמניח לשם ספק דאי לאו הכי הסוברים דחוה"מ לאו זמן תפילין הוא עובר משום ב"ת לפי"ז אם יושב בסוכה או נוטל לולב לשם מצוה באמצע השנה עובר משום ב"ת, ועדיין יש לעיין אם עושה דבר שאינו מצוה כלל בשום פעם ומכוון לשם מצוה יש להביא ראי' מהרמב"ם ה' ממרים שעובר משום בל תוסיף דכ' שם הרמב"ם שחכמים אסרו לאכול בשר עוף בחלב משום סייג שלא לאכול בשר בהמה בחלב, והקשה הלא התורה אמרה לא תוסיפו על הדבר, ומתרץ שהלאו הוא שלא יאמר על דברי חכמים ז"ל שהתורה ציותה, כוונתו הגם שמחוייבין לשמוע להם מה"ת משום לא תסור או משום דכ' ושמרתם את משמרתי מ"מ אסור לומר שדבר זה ציותה התורה בפירוש מכ"ש אם עושה דבר רשות לשם מצוה מה"ת שהוא עובר עליו גם בכל השנה, והנה בפ' ואתחנן כ' לא תוסיפו על "הדבר" אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, ובפ' ראה כ' את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם לעשות לא תוסיף עליו ולא תגרעו ממנו כ' רק לשון יחיד משמע שעל המצוה עצמה שציוה הקב"ה אין להוסיף כגון ה' מינים שבלולב ולא תגרעו ממנו רק ליטול ג' מינים או ג' טוטפות בתפילין מ"מ מדברי הרמב"ם מוכח שאם מוסיף מצוה אחת על מצות התורה עובר, וקשה לפי"ז איך יחידים וגם ציבור שנוהגין מנהג הן משום גדר או סייג או משום קדושה ופרישות האיך רשאים הלא עוברין בזה על ב"ת אם גם אומרים שהתוה"ק לא ציותה זה, מ"מ כראה כמוסיף ואסור מדרבנן כדאי' באו"ח סימן תרס"ו בשלמא מה שתקנו חכמים לא שייך בו משום כראה כמוסיף דהם אמרו והם אמרו. אבל בזה קשה, אבל באמת הקושיא מעיקרא ליתא, דהאיך אדם יכול לאסור דבר על עצמו הלא מוסיף על איסורי התורה, אבל זה אינו דזה גופא ממצוות התורה אחד מתרי"ג מצות לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה והגדרים ומנהגים עובר בבל יחל גם על דברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור כדאי' בגמרא נדרים ובשו"ע יו"ד סימן רי"ד שעוברים עלי' אם לא מקיים משום קבלה ונדר יעיין שם, והנה גם על מצוה דרבנן אם מוסיף עובר משום ב"ת וגם משום כראה כמוסיף כדאי' במרדכי ריש פרק קמא דמגילה שמשום זה אין קורין המגילה גם בט"ו משום ספיקא דיומא משום דנראה כמוסיף (ודברי המרדכי בעצמם תמוהים המה) הגם שיש לדחות שרק בדברי קבלה שהמה כדברי תורה החמירו בזה מ"מ יש להביא ראי' מדברי שו"ע או"ח סימן תרס"ד סעיף ז' שאין ליטול השענה ביום הושענה רבה עם הלולב משום ב"ת הגם שאינו מכוון בנטילת השענה זו להוסיף וליטול לשם מצות לולב אבל משום דנראה כמוסיף הוא הגם שהמחבר בב"י חולק עליו מטעם אחר משום שהרבה פוסקים סוברים שמותר להרבות בערבה בלולב ואין בו משום ב"ת אבל בגוף הדבר לענין בל תוסיף אינו חולק עליו, ואין לומר דגבי לולב שאני דחוששים משום אישתקד שמהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו שאישתקד הוספנו על ב' ערבות שבלולב גם עתה נוסף זה אינו דכשיבנה בהמ"ק לא יטלו לולב כלל בחוה"מ שהוא רק משום זכר למקדש כדאי' ברמב"ם להדיא סוף הלכות לולב וערבה כיון שהמקדש קיים ונוטלין במקדש עצמה כל שבעה והט"ז כ' סוף סימן תרנ"א לפרש דברי הטור שאחר שיצא במצות לולב ונוטל עוד הפעם הלולב משום חיבוב מצוה כיון שעושה לשם מצוה אם נטל אז ה' מינים עובר על ב"ת. ואם נטל רק ג' מינים עובר על בל תגרעו, יעויין שם שכתב כן לפרש דברי הטור: והנה כיון ששייך גם במצות דרבנן ב"ת ובל תגרע המדליק ט' ימים כרות חנוכה או רק ז' ימים או שקורא מגילה גם בט"ו לשם מצוה עובר, ואם איש א' עושה מצוה אשר אינו מצווה עלי' עתה ועושה אותה בזמנה כראה מדברי הפוסקים שמותר כמבואר בשו"ע או"ח סימן י"ג שמותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך עליו הגם שטלית שאולה פטור אפי' מדרבנן יכול לברך עליו כמו נשים שמברכות על מ"ע שהזמ"ג הגם שאינם מחוייבים בשום פעם בה, מכ"ש איש שמחוייב לפעמים בה, וכן מצינו כ"פ שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט מ"מ אינו עובר על ב"ת כיון שהדבר בעצמותו היא מצוה, וכן אי' ברמב"ם הל' מלכים שגוי שחידש דת חוץ מז' מצוות שלו חייב מיתה, אבל אם עושה מצוה אחת ממצות התוה"ק כדי לקבל שכר מותר לעשותם, אבל אין ראיה מזה שהלא הגוי אינו מחויב בבל תוסיף: מנהג העולם שמניחים האתרוג כרוך בחוטים דקים כפולים רכים ממיני הפישתים כדי שיתחמם האתרוג ושלא יוזק אם מוח על דבר קשה ודרך שנאחזים החוטין באתרוג וצריך להסירם קודם הברכה שהוא מין אחר ולא יטול בידיו ה' מינים הגם שאינו מתכוון לשם מצוה בזה מ"מ כראה כמוסיף כתבתי התעוררות דברים וישמע חכם ויוסיף לקח: ב) נראה דנשים חייבים בתפילת מוסף של ר"ה הגם שמכל מוספי השנה פטורים דתמידים ומוספין הוה מ"ע שהזמ"ג וגם אין חייבים במחצית השקל שהם לצורך קרבנות מ"מ חייבים בתפילה כדאי' במתני' ברכות דף י"ח ע"א ומקשה הגמרא פשיטא, ומתרץ כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה הוה לי' כמ"ע שהזמ"ג קמשמע לן