התעוררות תשובה חלק ג רסא

לא יצא קאי על למעלה כיון שמקיים המצוה בזה לחנוך התינוקות לתקוע שופר השומע מן המתעסק זה לא יצא ידי מצות שופר דמצוות חינוך מינו מבטל מינו מצות ת"ש ולכן מצות לימוד תורה הקדושה שמקיים בקריאת המגילה מבטל מצות קריאתו לכן צריך בפירוש לכוון לשם מצות קריאת המגילה, וכעת כראה לי דבר חדש דבאמת כל המגילה מתחילתה ועד סופה נראה להדיא שהכל הי' רק כדרך הטבע כמנהגי ב"א ואין בו רמז ורמיזא מכס והקורא אותו כפשוטו אינו מוצא בזה שום ענין כס רק שחכמז"ל ציוו אותו לקראתה והוא מצוה מדברי קבלה (ומברכינן שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמה"ז) והטעם הקריאה שנזכור ולפרסם הניסים שנעשה לנו בעת הזאת עי"ז שמכוון למצות קריאה נתפרסם הנס ודוקא מתכוון לשם מצוה לקרותה וטעם המצוה לפרסם הנס עי"ז גופא נתפרסם הנס, משא"כ אם קורא אותה בלא כוונת מצוה, ובזה מיושב דקדוק עצום במגילה דף י"ח ע"א הגם ששומעים המגילה אין מבינים לשה"ק יוצאים בזה משום דהוא מצות קריאה ופירסומי ניסא ודי בזה שיוצאין משום עיקר פרסומי כיסא אבל באמת בקריאה בעלמא אין כאן פירסומי ניסא רק אם מכוון לשם מצוה וזה שדקדקו בלשונו מצות קריאה פרסומי ניסא: בהתעוררות תשובה חלק ב' סימן ק"ז כתב דלרש"י ז"ל שסבר שהשברים המה קולות ארוכים יותר מהתרועה א"כ יוכל להאריך בשבר א' פחות מעט כמו ג' שברים ולא הוה עדיין שיעור תקיעה דשיעור תקיעה כג' שברים (שהמה התרועה) ולבעל העיטור דסבר דשבר איננו ארוך יותר מיבבה אחד של תרועה (טרומ"ט) רק שחילק ביניהם שתרועה עושה בקול אחד ובשברים מפסיק בין קול לקול ויכול להאריך שבר א' פחות מעט מג' טרומיטין ושני הפסקות אבל באמת בטור סימן תק"צ לא כתב כן שכתב לרש"י ז"ל יכול להאריך בשבר א' שהמה קולות ארוכים יותר מבתרועה אבל לבעל העיטור אינו יכול להאריך בשבר רק עד פחות מג' טרומיטין נראה בעליל דסבר הטור להפסקת בין שבר לשבר אינו מצטרפות אבל באמת נראה לי נקט הטור עיקר כרש"י: סימן ס"ו איזה גרגרים בסוגיא דבל תוסיף (יעויין ר"ה דף כ"ח ע"ב ובעירובין ריש פרק המוציא תפילין ובביאורי הפוסקים שם מקור הדבר בסנהדרין דף ). הנה אם מוסיף ה' טוטפות בתפילין חמשה מינים בלולב ה' ציצית בבגד עובר על בל תוסיף בלי פקפוק (וה"ה אם גורע אחד מהם עובר בבל תגרע) אם נותן ה' חוטים בציצית אחת או ב' פרשיות בבית א' ג"כ עובר על בל תוסיף כנראה מתוספ' ר"ה דף כ"ח ע"ב בד"ה ומנא תמרי' גם שנראה מדברי תוספ' כמסופקים בדבר מכ"ש שאם עושין בנקב א' ב' ציצית שלימים כדאי' בטור או"ח סימן ט"ו ובשו"ע שם ואם נוטל ב' לולבים וב' אתרוגים יעויין באו"ח סוף סימן תרכ"א פלוגתא בזה אבל אם מוסיף על ב' ערבות וג' הדסים כדי שיהא אגודה נאה משום נוי כל העולם מודה שאין בזה משום בל תוסיף כל שהוא משום כוי בטל לגבי עיקר המצוה כמו שיכול לאגוד הלולב בגמוניות של זהב: והנה אם עושה המצוה פעמים לשיטות התוספ' בר"ה שם אינו עובר על בל תוסיף אבל רשב"א שם דף י"ח כ' שעובר על בל תוסיף מה"ת והא דחוזרין ותוקעין וחוזרין ותוקעים פעמים בר"ה מצות חכמים היא וחייבים לשמוע אליהם ועל מצוותם אינו עובר על בל תוסיף והכה הישן בשמיני בסוכה לשם מצוה לוקה וה"ה אם יושב רק ששה ימים בסוכה עובר על בל תגרע אבל אינו לוקה על זה ואם אינו יושב בשביעי בסוכה הוה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וקשה מאוד איך אנו עושין שני ימים טובים התורה אמרה יום אחד ואנו מוסיפין עוד יום אחד על כל יו"ט ויו"ט הגם שאינו עושה מעשה שהוא שובת ממלאכה ואין בו מלקות [אולי מה שמקדשין ומברכין למ"ד עקימת שפתיו הוה מעשה ג"כ לוקין עליו פשיטא כל זמן שהי' ני יו"ט ספק באמת אינו עובר כיון שעושה מחמת הספק אבל בזמן הזה דבקאינן בקביע דירחא ויום א' עיקר ומוסיפין עוד יום א' קשה וצ"ל כיון דתקנת חכמים היא אין בזה משום בל תוסיף וגם תוספ' מודה ע"כ לזה רק שכתבו להרווחה דמילתא שאם עושה מצוה פעמים אינו עובר: והנה אם עושה דבר שאין בו מצוה כלל לשם מצוה עובר על בל תוסיף כדאי' בגמרא ריש פרק המוציא תפילין שאם מניח ב' זוגות תפילין עובר על ב"ת וה"ה לפי"ז אם לוקח בידו שני אגודת לולב כל אחד מד' מינים עובר על ב"ת כמבואר בשו"ע או"ח סימן ל"ד שאם מניח תפילין דרש"י ודר"ת בבת אחת ומכוון לשם מצוה בשניהם עובר על ב"ת רק יכוון שאותן שהם פסולים המה כרצועות בעלמא אעפי"כ אם מכוון שניהם לשם מצוה עובר על ב"ת הגם שאחד מהם אינם אלא כרצועות בעלמא מוכח מזה שאם עושה דבר שאין מצוה כלל לשם מצוה עובר על ב"ת ואין לומר מפני שהוסיף על התפילין הכשירים מ"מ כיון שכל זוג לבדו בפני עצמו קאי הוה ענין בפני עצמו מ"מ עובר על ב"ת וה"ה אם נוטל ענף של תפוחים ביום א' של סוכות לשם מצוה עובר משום ב"ת, מ"מ משם אינו מוכח שאינו עובר אלא בזמן דאיכא חיוב מצוה ביום שחייב