התעוררות תשובה חלק ג רס

ציבור התוקע בביהכנ"ס צריך להבחין אם קול שופר שמע או קול הברה הלא כל זה אינו שייך אלא אם הקול יוצא מתוקע לתוך הבור או מתוך הבור אבל לא בבנין שבנוי על גבי קרקע כדאי' שם במג"א שאם רובו של הבנין בנוי למעלה מן הקרקע הוי כמו שבנוי כולו על הקרקע ולא שייך בי' להבחין אם קול שופר שמע או קול הברה וצ"ל שבימי הטו"ז הי' בכוי בתי כנסיות בתוך הקרקע כמו שיש בעיירות גדולות חדרים בנויים בתוך הקרקע ודרים בו ב"א ואולי משום ממעמקים קראתיך ה' בנוי אותם דעומק הקרקע, וי"ל מלשון המתניתין כדברי הטו"ז תכן הי' עובר אחורי ביהכנ"ס ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא מדקאמר אחורי ביהכנ"ס משמע דווקא סמוך לביהכנ"ס אם הלך וכוון לבו יצא אבל ברחוק צריך להבחין אם איננו קול הברה, ואין לפרש אם כוון לבו היינו להבחין אם קול שופר או קול הברה שמע א"כ לא היה מקשה הגמרא מידי ש"מ מצ"כ דכוון לבו פירושו להבחין איזה קול שמע: ה') הרמב"ם פ' שני הלכות שופר הלכה ה' כתב לפיכך מי שהי' מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו ושמע תקיעות מש"צ יצא אם מתכוון לצאת, לא כתב כלשון המתני' הי' עובר אחורי ביהכנ"ס אלא כתב מהלך בדרך משמע אפי' רחוק מביהכנ"ס בכל גוונא יצא אם כוון לבו, וי"ל שלדינא אין חילוק כי הרמב"ם נקט סתם כי דרך של בתי כנסיות שבנוים למעלה מן הקרקע, יהנה יש לתמוה על הרמב"ם שלא הביא בה' מגילה הא דתנן הי' עובר אחורי ביהכנ"ס וכו', וי"ל דדוקא בה' ר"ה שכתב שהמשמיט צריך לכוון להוציא והשומע צריך לכוון שיוציא על זה כתב דווקא ביחיד המשמיע אבל בש"צ המשמיע דמתכוון להוציא כל מי ששומע אותו שאינו צריך לכוון לאיש הלזה דווקא, אבל בה' מגילה שלא כתב הלכה זו שהקורא צריך לכוון להוציא השומע ממילא אין צריך לכתוב ג"כ שבש"צ שאני, אבל זה גופא קשה למה לא מביא כל זה גם כן בה' מגילה, והכה הא דתנן דוקא גבי שופר התוקע לתוך הבור או לתוך הדות ושמע קול הברה לא יצא ולא תנן נמי גבי מגילה כך דדווקא בשופר אם שומע קול הברה לא יצא והטעם כדאי' ברש"י ז"ל שם דף כ"ח ע"א וזה לשונו אם קול שופר שמע ולא קול הברה יצא אם קול הברה שמע עם קול השופר לא יצא מוכח שאם גם שמע קול שופר רק שנתערב בקול הברה לא יצא שצריך לשמוע קול שופר לבדו כדכתיב תעבירו שופר קול שופר ולא מעורב בקול אחר אבל גבי מגילה ששמע קול מגילה כהוגן והוה פרסומי ניסא אינו מזיק אם נתעכב ג"כ בקול הברה דבשלמא גבי שופר מצוה לשמוע קיל שופר ולא קול הברה שנתבלבל, משא"כ במגילה המצוה שישמע התיבות משום פרסומי כיסא ואינו מזיק אם שמעם בקול הברה: ו') הרמב"ם פסק גבי מצה כפאוהו לסטים ואכל יצא וגבי שופר פסק מצוות צריכות כוונה ונתנו הראשונים טעם לחלק בין מצה לשופר והקשו מנ"ל לרמב"ם לחלק ביניהם הא רבה גופא לא חילק ביניהם ואמר מדכפאו ואכל מצה יצא זאת אומרת התוקע לשיר יצא, וי"ל הרמב"ם דרך בזה דרך אחר עפ"י מה שהקשה הטורי אבן במסכת נזיר מאי דכתיב כי ישרים דרכי השם צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שנים שצלו פסחיהם א' אכלו לשם מצוה עליו נאמר צדיקים ילכו בם וא' אוכלו לשם אכילה גסה עליו כאמר ופושעים יכשלו בם והקשה ר' לקיש פושע קרית לי' ניהו דלא עביד מצוה מן המובחר מצוה קא עביד, וקשה לרבינו שמואל דסבר אפי' אם אמרינן מאצ"כ אם הי' לו היפך כוונה לא יצא לכ"ע, א"כ כאן שאכלו לשם אכילה גסה הוה היפך כוונה ולא יצא ומאי קאמר ר' לקיש מצוה קא עביד, ויותר קשה לר' לקיש עצמה דסבר מצ"כ א"כ מכ"ש היפך כוונה מבטל המצוה והאיך קאמר ר' לקיש מצוה קא עביד, ויש לתרץ עפי"מ שכתבתי במקום אחר (עיין התעוררות תשובה חלק ב' סימן ו' דף ד' ע"ב ד"ה אמר ר' לקיש וכו') שאם כוונת התורה במצוה זו שעל ידי' יזכור ויתעורר על הנס שעשה לנו הקב"ה אם גם לא נתכוון שעושה דבר זה לשם מצות הקב"ה מ"מ תכלית כוונת המצוה נתקיים ויוצא א"כ כיון שיודע שהלילה ליל פסח ויודע שבשר פסח אוכל אם גם אכלו לשם אכילה גסה מ"מ נזכור עי"ז שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים והצילם ונעשה תכלית כוונת המצוה ויצא וה"ה במצה אם גם לא נתכוון לאכול לשם מצוה מ"מ כיון שע"י אכילתו שיודע שהוא ליל פסח והוא מצה נזכור עי"ז על שום שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ ונתקיים תכלית כוונת המצוה ויצא, משא"כ בשופר אם גם רבה מדמה שופר ומצה להדדי מ"מ ר' לקיש ע"כ מחלק בכך כדכתבנו ופסק הרמב"ם כר' לקיש אבל לפי"ז קשה א"כ מגילה בקריאתו נתפרסם הנס ונתקיים תכלית כוונת המצוה למה פסק הרמב"ם גבי מגילה דצריך כוונה לצאת ה"ה כתב שם אדרבה דבמגילה כ"ע מודים דצריך כוונה פ' ב' מה' מגילה ה"ה יש לדחוק וליישב לפי מה שאי' בגמרא ברכות דף י"א ע"ב שאם קורא בנביאים וכתובים צריך לברך תחילה ברכת התורה וכן פסקינן שאם קורא בתנ"ך בהלכות ובדרשות ובאגדות צריך לברך תחילה ברכת התורה א"כ הקורא מגילת אסתר שהוא מן הכתובים יוצא בזה מצוות קריאת לימוד התורה ומין מבטל מינו כדא' בר"ן סוף פרק ד' דר"ה על המתני' מתעסקין עם התינוקות לתקוע שופר כדי שילמדו השומע מן המתעסק