התעוררות תשובה חלק ג רנז

על פסוק לחול במחולות שהוא ענין ריקוד וכן מצינו ותצאנה כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות שפירושו ריקוד וכן הללוהו בתוף ובמחול מ"מ יש לומר שלשון המשכה חולות ולא מחולות יש לפרש שהלכו סביב סביב בכרמים כמו שפי' רש"י ז"ל בגמרא דף ל"א ע"א על הא דאמר עולא משום ר' אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים ופי' רש"י וז"ל "מחול" לשון סביב מחול הכרם כן יש לפרש וחולות בכרמים שהלכו הכרם סביב סביב כי תכליתם הי' שיראו לפני הבחורים הפנוים אולי ימצאו חן בעיניהם כדי שישאו אותם ורצתה כל אחת להיראות בפני כולם אולי תמצא חן באחד מהם: וי"ל הא דבחרו להם יוהכ"פ לדבר הזה שהוא יום קדוש ונורא לה' דבוקים במחשבתם בקדושת היום בשלמא ט"ו באב הי' יום המוכשר לזה כדאי' שם בגמרא שלכן הוא יו"ט מפני שהוא יום שהותרו שבטים לבא זה בזה אבל מה שייכות ליוהכ"פ וי"ל מטעם זה בעצמו מפני קדושת יוהכ"פ ואימת הדין יהי' כוונתם רק לש"ש ומצוה לראות אשה קודם שישאנה אם תיטב בעיניו כדאי' ריש פרק ב' דקידושין ובאהע"ז סימן כ"ב ולא ירהבו להסתכל בעריות דרך זנות ועוד יש סמך לזה כי ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות והוא כעין קידושין מהקב"ה לישראל כדאי' במשנה שם וביום חתונתו זו מתן תורה ושייך ענין זה עניני נשואין ליוהכ"פ שניתנה בו לוחות אחרונות לטוב: סימן ס"ג עיין בהתעוררות תשובה חלק שני סימן קכ"ז ויש לי להוסיף דברים הא דמותר לטלטל מוקצה משום או"נ ושמחת יו"ט היינו אם אירע כך לפעמים שצריך לטלטלו משום אוכל נפש אז שרי אבל אם יוכל לתקן הענין בלא טלטול מוקצה תחילה אסור כמבואר להדיא גמרא ביצה דף ל"ב ע"ב ובשו"ע סימן תק"ז סעיף ה' א"כ כיון שיודע מעיו"ט שרוצה לעשן כמה פעמים ביו"ט צריך להכין לו אם יוכל איזה כלי מקטרת שנים או שלשה (פייפע) עם קנים שלהם כדי שלא יצטרך לטלטל אח"כ מוקצה בשביל שרוצה לעשן ופשיטא בשני יו"ט של גליות מותר בשני לטלטל אם יש בו גם אפר קר מה שעישון ביו"ט ראשון משום ממה נפשך כמו ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני אבל בשני יו"ט של ר"ה דחד קדושה כיומא אריכתא אסור, וראיתי מאאמו"ר זצוק"ל הגם שבשאר יו"ט לא הי' כזהר מלעשן טוטין (טאבאק) מחמת טבעתו [יעוין בתשו' כ"ס או"ח לענין לעשן בטוטין ביו"ט] מ"מ בר"ה הי' כזהר מלעשן מחמת אימת הדין וגדר עצמו מזה בדבר המסוים לו מפני פחד אימת הדין מצינו כזה שהובא במג"א סימן תקצ"ז בפתיחה בשם המהרש"ל שלא אכל דגים בר"ה ג"כ משום גדר: ובאמת המהרש"ל לשיטתו אזל שכתב ביש"ש גיטין פ' אות כיון שכ' יום קודם לכ' לילה וצריכה להיות סעודה של יום השבת בכבוד יותר להרבות במאכל יותר מליל שבת קודש לכן לא אכל דגים כליל שבת רק בסעודת יום שבת ואז אפילו יאכל ריבוי מאכלים בליל שבת מביום מ"מ כיון שאינו אוכל בסעודת ליל שבת דגים וביום אוכל דגים שהוא לו מאכל חשוב וחביב מאוד בזה לבד ניכר שהוא סעודה חשובה יותר מליל שבת ולכן בל"ס משום זה לא אכל דווקא דגים בר"ה שהי' חביבין לו מאוד להראות בזה פחד אימת הדין שיתהפך לרחמים לטוב: סימן ס"ד בהתעוררות תשובה חלק שני סימן ו' דף ו' עמוד ד' בד"ה וחזינן לגאון וכו' דכתב שם אפי' למ"ד דמצוות אין צריכות כוונה אחר שתיקנו חכמים ברכת המצות אם עשה המצוה בלא ברכה הוה כמו היפך כוונה דלא יצא כסברת רבינו שמואל ז"ל מכ"ש למ"ד מצ"כ דכיון יש לכל אחד חזקת כשרות גם על מצוות דרבנן כדמצינן בפסחים דף ד' ע"ב שהמשכיר בית לחבירו בארבעה עשר היא בחזקת בדוק שהכל חבירים אצל בדיקת חמץ והגם שהוא רק מצוה דרבנן א"כ כיון שעשה המצוה בלא ברכה השייך לה בזה גילוי דעתא שלא עושה דבר זה לשם מצוה יעויין שם ולפי זה אם תקע שופר או כטל לולב בלא ברכה לא יצא לכולי עלמא ואם כוון בפירוש לשם מצוה הגם שלא בירך פשיטא דיצא אבל יש להקשות על זה מפסחים דף קי"ד ע"ב אמר ר"ל זאת אומרת מצות צריכות כוונה כיון דלא בעידן חיובא דמרור הוא דאכיל לי' בבורא פה"א הוא דאכל לי' ודלמא לא אכוון למרור הלכך בעי למהדר לטבול לשם מרור דאי סלקא דעתך מצוה לא בעי כוונה למה לך תרי טיבולי והא טבל לי' חדא זימנא ע"כ, וקשה דלמא לעולם מצ"כ וכיון דתקינו רבנן לברך על המרור והוא לא ברך רק בפה"א הוה כמו היפך כוונה משום זה לא יצא ויש ליישב כיון דתקינו רבנן על המרור ועיקר המצוה אחר אכילת מצה ולא תקנו לברך על טיבול ראשון אם אין לו ירקות אחרות רק חזרת א"כ במה שלא בירך בטיבול ראשון על אכילת מרור איננו משום שלא רצה לצאת בזה אלא שעושה ככל בני אדם שאין מברכים על אכילת מרור בטיבול ראשון, ועוד י"ל לפי דברי התוספות שם על הא דאמר ר"ל הלכך בעי למהדר לאטבולי לשם מרור ולא קאמר