התעוררות תשובה חלק ג רנו

להפסיד ממון הקדש לפי"ז אינו נפשט מהתנורי פסחים שבישל בלא בליעה אינו צריך שבירה ומשים ספק לא שיברי אותם אך י"ל דדוקא במקדש אוקמו' אדאורייתא אבל לא בתנורי פסחים שכל א' וא' שהי' באים מממון שלהם וגם על בל תשחית איננו עובר כיון שעושה משום ספק דלמא בעי שבורה ואין כוונתו להשחיתו, אך יש לעיין אם התנור שנולין בו קדשים מחובר לקרקע אם בעי שבירה כמו שאינו מקבל טומאה ולא בעי נתיצה כיון דמחובר לקרקע וחשוב כקרקע הלא כתיב ואם "בכלי" חרס אשר תבושל בו ישבר משמע דוקא כלי בעי שבורה לכן לא שברו תנורי פסחים אבל באמת ברש"י שם במס' תענית במתניתין כתב על מה שאמר צאו "והכניסו" תנורי פסחים שתנוריהם לא הי' מחוברים בקרקע והי' ראוים לטלטל ולהכנסם ויעין שם וכעת נראה לי לישב כך דבברייתא שם דף כ"ג ע"א איתא פעם א' יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים באו לחוני המעגל א"כ הי' זה בחודש אדר אחר רובו בתוך שלשים יום לפסח וכבר מכינין הכל לפסח וכבר אסור להם תנורים חדשים לצלות בהן הפסח והישנים באמת שברו אותם וראי' קצת לדבר שאמר להם הכניסו תנורי פסחים כדי שלא "ימוקו" ואם הי' התנורים משנים שעברו אשר כבר נצלו בהם הפסחים על האש א"כ כבר נתחסמו והוקשו התנורים ולא הי' נמוקים מהגשמים אלא וודאי החדשים אשר לא נתחסמו עדיין והמה לבנים של טיט שלא נשרפו עדיין ונמוקו ממים לכן הזהירם על כך לטוב: ב') בהתעוררות תשובה חלק שני סימן ל"ה כתב שכמו שאסור לעשות ע"ת במאכל שאסור מדרבנן לאכלו כן הדין אם אסור לאכלו משום מנהג או חומרא והטעם כיון שע"ת מראה שמתחיל עתה בחול לבשל על שבת וביו"ט אמרו צריך להיות ראוי לאכול נראה לי לפי מנהגינו שאין אוכלין פירות יבישין בשבעת ימי הפסח רק ביום אחרון אוכלים אותם אם חל יום ז' של פסח בערב שבת מותר לערב בפירות יבישים הגם שעתה אסורים לאכלן כיון שבשבת יהי' מותרין א"כ שפיר התחיל מעיו"ט לבשל על שבת: סימן סא הנה בגמ' יומא סוף פרק יום הכפורים תנן האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יוהכ"פ מכפר ומקשה בגמ' לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר יוהכ"פ מכפר בלא תשובה ומתרץ הגמ' אגב שאני והיינו אם חוטא אדעתא דהכי שיוהכ"פ מכפר גם רבי מודה שאין יוהכ"פ מכפר וקשה א"כ מה מקשה הגמ' בשבועות דף י"א ע"א לרבי דסבר יוהכ"פ מכפר בלא תשובה כרת דיומא היכי משכחת לה הלא משכחת אם אכל אדעתא דהכי שיוכ"פ יכפר לו, וכ"ל לישב כיון שהוא אוכל אדעתא דהכי כי הוא סובר שיוכ"פ יכפר לו ואילו היה יודע שעל אין מכפר לא היה אוכל א"כ שוגג הוא ואינו חייב כרת והגמ' מקשה "כרת דיומא" היכי משכחת לה ואפילו נר"ל דסבר הזיד בלאי ושגג בכרת חייב כדאי' בפ' כלל גדיל מ"מ זה אפילו הדד בלאו איננו כי סבר שיוכ"פ מכפר על הכל: ב) באו"ה סי' קצ"ו על מה דאיתא שם במחבר סעיף ג' שלשה שאכלו כאחד ובהם כהן שאוכל אופן זה אין יוכ"פ מכפר חלות ואחרים אוכלים פת עכו"ם והכהן נזהר מלאכול פת עכו"ם אין יכולין להצטרף לזימון וכתב הטו"ז שם ס"ק ב' שאם מצוי להם פת ישראל לאכול ממנו יכולין לזמן ומביא ראיי' מהא דרב ושמואל אכלי בהדדי ובא ר' שימי לאכול כדי להצטרף עמהם וא"ל כבר אכלתי ואמר שמואל אלו מייתי גוזלייא לאבא מי לא היה אכל חזינן כיון שהיו אוכלין עוד איזה מאכל אם היו מביאים להם הגם שלא הביאו להם מצטרפין, ולענ"ד דלא דמי להדדי דהתם הטעם כיון דאמרי הב לן ונברך הוי היסח הדעת וסילוק סעודה ואין מצטרף עוד אחד עמם אבל כיון שהיו מביאין להן עוד מאכל היי אוכלין א"כ לא היה היסח הדעת גמור כמו האורח שהסיח דעתו לאכול והביאו עוד לאכול מותר לו לאכול כי אדעתא דבעה"ב סמכינן חוץ אם גמור והחליט וגמור בדעתו שאם יצוה לו בעה"ב עוד לאכול אעפי"כ לא יאכל אז היי הסיח מדעת וצריך לחזור וליטול ידיו, משא"כ הכא שלזימון צריך קביעות וכיון שאין אוכלין בהדדי ואסורין לאכול מפת אחד לא היה קביעות אעפ"י שמצוי להם פת אחר מ"מ עכשיו אין אוכלין ממנו ולא קבעו עלייהו: סימן ס"ב תנן במסכת תענית דף כ"ו ע"ב לא הי' ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים נסתפקתי שאם חל חמשה עשר באב בשבת ותנן במסכת ביצה פרק ה' במתניתין ביו"ט אמרו ק"ו בשבת אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין והיא משום שבות אם אז לא היו יוצאות במחולות בכרמים אבל יגיד עליו ריעו שתנן לא הי' וכו' וכיום הכפורים" שבהן יוצאות במחולות בכרמים וביוהכ"פ ג"כ אסור לירקוד משום שבות, ואולי אז לא היתה עדיין גזירת חכמים זו לאסור הריקוד, ועי"ל הגם שמרש"י ז"ל שמסמן הפסוק של שופטים סימן כ"א פ' כ"א ומפרש הרד"ק